יצירה כפולה, טומאה כפולה

היולדת זכר נטמאת ל-7 ימים, ואסורה בכניסה למקדש במשך 33 יום נוספים, שהם 40 יום סך הכל.

היולדת נקבה נטמאת כפול מזה - ל-14 יום, ואסורה בכניסה למקדש במשך 66 יום נוספים, שהם 80 יום סך הכל. כלומר - היולדת נקבה מושפעת מן הלידה בכפליים.

על מנת להבין כפילות זו, יש להבין קודם את משמעות טומאת היולדת בכלל.

ניתן לומר באופן כללי על עולם הטומאה, שהוא שייך ליצירה האנושית ולשינוי טבע הבריאה. העולם כברייתו הוא טהור כמו עושהו. ברגע שניתנה הבחירה לאדם ניתנה לו היכולת לעצב וליצור בעצמו, אך יצירותיו אינן שלמות ומעורבת בהן אפשרות הטומאה.

כך חומרים טבעיים מקבלים טומאה כאשר האדם מייעד אותם לעולמו - כמאכל או ככלי; כך מעשיו וחטאיו של האדם עלולים לטמא אותו ואת משכן ה'; וכך חטאו הראשון של האדם, שהביא לעולם את המוות והכליון, הנכיח בהם את הטומאה.

גם היולדת יוצרת יצירה אנושית - כפי שאמרה חוה, היולדת הראשונה: "קניתי איש את ה'" (בראשית ד', א). "קניתי" במשמעות יצרתי, כמו "קונה שמים וארץ" (בראשית י"ד, יט). והיצירה הזו כרוכה אף היא בטומאה.

שני מספרים נקשרים לעולם היצירה  - ב7 ימים נברא העולם, ו40 יום מסמל כנראה את השלמת היצירה. בספרות חז"ל מספר זה מופיע בכמה הקשרים סביב היווצרות העובר (וכך גם מסביר רש"י את ארבעים היום של המבול: "כנגד יצירת הולד" - כזמן היצירה כך זמן ההשמדה).

אם כן, כפילות הטומאה של היולדת נקבה ראוי שיתפרש על יצירה כפולה ששייכת בנקבה. כפי שנראה בסיפור הבריאה, הבריאה הראשונית היתה של האדם כיצור, ובבריאה זו שייכת גם הנקבה "זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א', כז) אבל בנוסף, בפרק ב', נוספת לנקבה בריאה ייחודית כאישה - "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה" (שם ב', כב) ולפי שיטה מסוימת זהו אף אחד מ-10 מאמרות בהם נברא העולם.

אם כן, גם כאשר היולדת משתתפת בבריאה ויוצרת אדם, היא מוסיפה זמן טומאה, כנגד היצירה הכפולה בשני המימדים הללו של האישה.