ישועת שומרון באה למי שלא היה ראוי לה ולא האמין בה. אין זו גאולה רגילה ומקובלת אלא יסודה במתכונת אחרת, בלתי שגרתית. גאולה שבאה לבועטים בה לא תהיה ישרה ונאה ודרכיה יהיו בהכרח נפתלות ועקלקלות.
הכתוב טרח להרחיב את יריעת סיפור הנס בבשורת המצורעים. בכך נוספה לסיפור חוליה חדשה, לכאורה לא חיונית ומיותרת. מה חשיבות יש לטיב המבשר? והאם אופן הבאת הבשורה יכול לשנות את משמעותה? לכאורה אין זה אלא עניין שולי וטכני.
אבל נראה שהכתוב בא להבליט נקודה חשוב מאוד. הישועה כבר באה והיא קיימת, ואילו אנשי שומרון אינם יודעים (או אינם רוצים לדעת) זאת. הם המשיכו בחייהם ותוכניותיהם כמקודם והאמת התגלתה להם אט אט. דווקא המצורעים הטמאים והמנודים פתחו את עיני העם ובישרו את בשורת הישועה.
ארבעת המצורעים המורחקים מן המחנה היו מוכי גורל ומרי נפש, אדישים ומיואשים. גם כאשר תבוא גאולת העם, להם לא יהיה חלק בה, הם יישארו מוקצים ומאוסים. המצורעים נמצאו מחוץ למחנה לא רק גיאוגרפית אלא גם ברוחם, הם עמדו בין המחנות והמלחמה לא נגעה להם. הם היו נכונים ליפול גם אל מחנה ארם ובלבד שיזכו לפירורי חיים. דווקא הם זכו לראות ראשונים את הנס ולהכיר בו. ודווקא בהם ניעורה האחריות המוסרית (ט) והם שבישרו לעם את בשורת הגאולה.
ישועת שומרון באה למי שלא היה ראוי לה ולא האמין בה. אין זו גאולה רגילה ומקובלת הבנויה על מערכת של שכר ועונש, אלא יסודה במתכונת אחרת, בלתי שגרתית: "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" (דברים ל"ב, לו). גאולה שבאה לבועטים בה לא תהיה ישרה ונאה ודרכיה יהיו בהכרח נפתלות ועקלקלות. היא איננה גאולה לאניני הדעת, אלא כרוכה ביסורים רבים וגם בקשיים רוחניים. איסטניסטים וצדקנים יזלזלו בקיום בזוי כזה (טענות יפות וצדקניות אלה אנו שומעים הן מפי יראים ושלמים והן מפי רחוקים. ביטוי חזק לכך מצאנו בשירה של רחל "יום בשורה"), אבל יש טעם בגאולה גם אם אין היא גאולת רוח אלא ישועה קיומית והצלת העם בלבד. עצם הקיום היהודי מבטיח את אפשרת התיקון העתידי השלם והוא חשוב כשלעצמו גם אם יהיה כרוך לפי שעה בפגמים וצללים מוסריים.
עוד על ישועה בדור שאינו זכאי ניתן לשמוע בשיעורו של הרב יעקב מדן
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן