ישועת השכינה

"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" (ישעיהו כ"ה, ט)

"ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו'" – לעתיד, בהתגלות להם שכינה. "הנה אלקינו זה" מורה באצבע.

והנה תחלה בבית א' "קוינו לו", לא שתושע שכינה כביכול מגלות לגמרי, כי אין זה רק לימות המשיח.

אך בבית שני לא היה רק "ויושיענו" - שיבא אלינו הקדוש ברוך הוא ויושיענו. על כן לא שמחנו לגמרי כי עדין נשאר ה' בלתי שלם, והכסא כבוד בלתי שלם, שנאמר: "יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק" (שמות י"ז, טז).

אך עתה באחרון, "זה ה' קוינו לו" שיושלם, ולא לכוונה שיושיענו רק על הנוגע אליו יתברך בצאת שכינה מהגלות כביכול, ועל ידי כן "נגילה ונשמחה בישועתו" - של עצמו. כי ישועתו של הקדוש ברוך הוא ישועתן של ישראל, מה שלא נגמר לגמרי בבנין בית שני, כאשר בבנין הג' במהרה בימינו.

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.