ישראל כציפור נודדת

"נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ" (תהילים קכ"ד, ז)

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כ 

"נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים" -

משל ליונה שהיתה יושבת בקנה [=בקן שלה]. ראה אותה נחש רע, היה מבקש לעלות אליה, ברחה הימנו למקום אחר. עלה וישב לה בקנה, נפלה האש בקנה ונשרף הנחש, פרחה הצפור וישבה לה בגג. כיון שנשרף הנחש והקן אמרו לצפור: עד מתי את פורחת ממקום זה למקום זה? הלכה ומצאה לה קן נאה ומשובח וישבה לה בתוכה. 

כך היו ישראל במצרים והיה פרעה הנחש מתחכם עליהם שנאמר: "הבה נתחכמה לו" (שמות א', י), והוא נמשל כנחש שנאמר: הנבא על פרעה "התנים הגדול" (יחזקאל כ"ט, ג), ברחו ישראל מפניו שנאמר: "יחרדו כצפור ממצרים" (הושע י"א, יא), וכיון שיצאו ישראל ממצרים נשרף פרעה באש שנאמר: "תשלח חרונך יאכלמו כקש" (שמות ט"ו, ז), ישבו להם ישראל במקום אחר שנאמר: "ואהיה כצפור בודד על גג" (תהילים ק"ב, ח) ואחר כך ברחו כצפור ממקום למקום שנאמר: "כצפור נודדת מן קנה, כן איש נודד ממקומו" (משלי כ"ז, ח). וכשבאו לארץ ישראל מצאו להם קן שנאמר: "גם צפור מצאה בית" (תהילים פ"ד, ד), וכן דוד אמר: "עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (תהילים קל"ב, ה), לכך נאמר "נפשנו כצפור נמלטה" (תהילים קכ"ד, ז). 

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)