שני השעירים ב"סדר העבודה" מהווים למעשה כמעין שיקוף לשתי הדרכים העומדות לבחירה בפני האדם: הדרך האחת מקרבת אותו אל ה', והאחרת מוליכה אותו לעזאזל.
ההלכה מציינת ששני השעירים הנבחרים לסדר העבודה הם דומים: "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד" (בבלי יומא סב ע"א).
הרש"ר הירש, במאמר ב"ישורון" משנת תרי"ט, הדגיש שעל אף השוויון החיצוני שבין השעירים, גורלם שונה. שני השעירים מהווים למעשה כמעין שיקוף לשתי הדרכים העומדות לבחירה בפני האדם: הדרך האחת מקרבת אותו אל ה', והאחרת מוליכה אותו לעזאזל. זהותם של שני השעירים מבהירה לאדם שאין בכוחם של שום תנאים ונסיבות בחייו לכופו באיזו דרך לבחור. בידיו יכולת הבחירה ובכוחו לבחור בדרך הנכוחה. הרב הירש הסביר כי הבחירה בשעיר עזים דווקא מתאימה לאופייה של העז המתמכרת רק לרועה ספציפי ומתנגדת לפיתויי הרועים האחרים. לדבריו, דווקא עם ישראל, קשה העורף, מסוגל לעמוד בעוז נגד פיתויי החטא, והטקס מבהיר את תוצאות בחירת האדם להתקדשות או חלילה להתנפצות אל הסלע.
גם בפירושו לתורה הדגיש הרש"ר הירש את זהותם של השעירים כסמל לדרכים העומדות בפני האדם:
"שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים הָאֲמוּרִים כָּאן מִתְּאַרִים לְפָנֵינוּ שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת. בַּתְּחִילָּה הֵם זֵהִים בְּתַכְלִית, אַך דַּרְכֵיהֶם נִפְרָדוֹת עַל סַף הַמִּקְדָּשׁ. ... מִי שֶׁהֻכְרַע לה' יָמוּת בִּשְׁחִיטָה בְּסַכִּין חָרִיף שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ; אַך הוּא יִתְקַבֵּל בִּכְלֵי הַמִּקְדָּשׁ; וְהוּא יַגִּיעַ מִשָּׁם אֶל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, לְקִרְבַת הַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר; ... כְּנֶגֶד זֶה מִי שהוכרע לַעֲזָאזֵל, יַעֲמוֹד חַי בְּלֹא שינוי; אַך הוּא לֹא יָבוֹא אֶל הַמִּקְדָּשׁ פְּנִימָה, אֶלָּא יוֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וממושבות הָאָדָם, וְיַגִּיעַ אֶל הַשְּׁמָמָה. בפנותו עורף לַמִּקְדָּשׁ שָׁמַר עַל חַיֵּי עצמיותו ויסיים אוֹתָם בשממת הַמִּדְבָּר. ... בידינו להיות בבחינת 'שעיר לה'': לְהִתְנַגֵּד לְכָל הַגֵּרוּיִים הַפְּנִימִיִּים, והחיצוניים, המפתים אותנו לסור מעל ה'. או בידינו להיות בבחינת 'שעיר לעזאזל': להפעיל את כוח ההתנגדות על ידי סירוב עז לשמוע בקול ה'..." (פירוש הרש"ר הירש לפס' י).