התורה מסמיכה את פרשת נזיר לפרשת סוטה ודורשים חז"ל כי מי שנפגש בסוטה צריך להזיר עצמו מן היין. עלינו ללמוד מכאן כי יש להיזהר אפילו ממפגש חטוף עם חוטאים וכל שכן שלא לשהות הרבה במחיצתם.
"למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף" (רש"י לפס' ב).
כאשר אדם נפגש עם קלקולה של הסוטה, הוא חש צורך להינזר מן היין כדי לאזן את הפגם שנוצר. די בכך שאדם ראה "סוטה בקלקולה" כדי שיידרש לנזירות. המפגש עם החטא, אפילו רק ראיית החוטאת בשעת הקלקול, מותיר רושם בנפש, שמביא לפעול באופן מעשי ומשמעותי, כדי למחקו.
רבי יוסי, בפרק קניין תורה, מוותר על אבנים טובות ומרגליות שהוצעו לו, ונמנע מלעבור לגור במקום שאין בו תורה. ויתורו של רבי יוסי אינו רק ויתור חומרי על זהב וכסף, אלא גם ויתור על אפשרות להישג רוחני: להשפיע טובה על הציבור באותו מקום המחוסר תורה. בכל זאת, הוא נמנע מכך ביודעו שהימצאותו בסביבה שלילית עשויה לפגום במעלתו. אין הוא מוכן לשלם את המחיר הזה, גם אם יש בכך ויתור על היכולת להשפיע.
עוד מצאנו בספר במדבר כי השכנות הגאוגרפית בין שבט ראובן במחנה ישראל ובין בני קהת במחנה הלוויים, יצרה ברית פסולה בין קורח ועדתו לבין הנספחים אליו ממטה ראובן, ברית שעליה נאמר: "אוי לרשע ואוי לשכנו".
אם כן, שלוש דרגות הן בהתקרבות לחטא ולרשע: חיים בקרבו, חיים בשכנותו, ומפגש אקראי. ושלושתן מזיקות, כל אחת בדרכה. מגורים בתוך חברה שלילית — אפילו תנא אלוקי כרבי יוסי נמנע מהם; מגורים בשכנות לרשע — אף היא יש בה השפעה שלילית, והיא גרמה לחלק מבני ראובן להימשך אחר עדת קורח; ולמעלה מזאת, גם מפגש אקראי וחטוף — ראיית הסוטה, משפיע ומתוך כך מעורר את הרצון להתנזרות והיטהרות לפרק זמן מוגבל.
אין מסתירים ומצניעים את החטא והחוטא, אלא דווקא מפרסמים אותם, כדי להתרות ולהזהיר מפני הסכנה וגם אין זה מן הנמנע לפגוש את החוטא. אולם, לצד זה מוצעת הדרך לתקן ולהיזהר מפני השפעת החטא והחוטאים על האדם המבקש ללכת בדרך הישר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר