לנעמן, שר צבא ארם, היו ציפיות למצוא צדיק מלא דתיות קדוֹשה, עושה פלאות, אך לאלישע חשוב היה יותר מכל להעביר לו את הרעיון העיקרי.
ארם שוב חזקים ושולטים, ומלך ישראל קרע בגדיו, אבל שמו של עושה הפלאות בשם ה' כבר הגיע לדמשק בפי שבויה ישראלית קטנה.
אלישע היה מקושר מאד ל"מלך ישראל" (מיהו?) בניגוד ליחסו המתנכר ליהורם בן אחאב ואיזבל (ג', יג-יד), אבל הוא רצה שידעו בארם "כי יש נביא בישראל" (ח) ויכבדו את עם ישראל היושב בארצו על פי ה', לא שיחשבו על אלישע כ'איש עושה פלאים' (כפי שחושבים גם כיום).
לנעמן, שר צבא ארם "גִבור חיל" (שבוודאי נלחם גם נגד ישראל), והוא גם "גדול... וּנְשֻׂא פנים" (א), היו ציפיות למצוא 'צדיק' מלא 'דתיות קדושה', "הנה אמרתי: אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, ועמד וקרא בשם ה' א-להיו, והניף ידו אל המקום ואָסַף המצֹרע" (יא). אבל הנביא הורה לו לטבול (רחיצה בלשון המקרא היא טבילה בלשון חכמים) 7 פעמים בירדן, ולהיטהר.
מדוע בירדן?
כי אלישע, כמו יהושע בן-נון, חצה את הירדן בחָרָבה בשם ה', ומשם מקור כוחו למען עם ישראל בארצו. נעמן כעס על מי הירדן, אך התרצה וניסה, וכאשר התרפא, הבין - "הנה נא ידעתי כי אין א-להים בכל הארץ כי אם בישראל" (טו).
בכל זאת רצה גם לתת לנביא מתנה אישית. אלישע, כשאר הנביאים, קיבל מתנות, גם אישיות (ד', ח-י; מב-מג), אבל מול נעמן היה אסור לפגום את הרעיון העיקרי - זה לא אלישע האיש, 'הנביא-הצדיק', אלא עם ישראל בארצו, מן הירדן, בשם ה'.
נעמן קיבל על עצמו לעבוד את ה' גם בתוך התרבות האלילית, וגיחזי, שניסה להפיק טובת הנאה אישית תוך הפרת אמונים, נענש עם זרעו בצרעת.
באדיבות אתר 929