יש נספה בלא משפט

"רָב-אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (כג)

פסוק זה שבספר משלי פותח בפנינו פתח לדיון מענין בשאלת ההשגחה וחופש הבחירה של האדם.

תחילתו של הפסוק - משל מתחום כללי: "רב אוכל ניר ראשים". ופירושו: הניר שהרשים, העניים, חרשו, מביא רוב אוכל - למי? לאחרים, לעשירים, שלא עמלו באוכל זה. סופו של הפסוק, מרחיב את העוול המתואר בתחילתו: "ויש נספה בלא משפט". כמו שיש אדם העמל, ואחרים אוכלים מפרי עמלו, כך יש אדם הנענש, ולא על עוונו הוא.

הפסוק מתאר שני מצבים של עוול: עוול כאשר אדם נהנה מעמלו של זולתו, ועוול כאשר אדם סובל בגלל חטאו של זולתו.

מיהו הנספה בלא משפט? האמנם יתכן שאדם ייספה בלא משפט?

דוד המלך תיאר את דרכה של ההשגחה בקביעת גורלו של אדם:

"ויאמר דוד, חי ה',

כי אם ה' יגפנו,

או יומו יבוא ומת,

או במלחמה ירד ונספה.

חלילה לי מה' משלוח ידי במשיח ה'". (שמואל א כ"ו, י-יא)

בשני מקרים בא על האדם מוות בידי שמים במשפט: כאשר יומו בא, והוא מסיים את תפקידו בעולם; או כאשר בגלל חטאו מקצר ה' את ימיו.

לעומת זאת יכול אדם לגרום רעה לעצמו, לקצר את ימיו גם בלא שתגזור ההשגחה עליו מיתה. יכול הוא להמית עצמו, ויכול הוא גם להביא את עצמו למקום בו הסכנה שכיחה (כגון: "במלחמה ירד ונספה"). במקרה כזה יכול אדם להיספות בלא משפט א-להי, והוא נספה בגלל החוק הא-להי המכוון את העולם, וקובע את סדריו על פי חוקי הטבע שה' טבע במציאות. הוא נספה בגלל החוק הקובע כי אם אדם פוצע את עצמו - יכאב לו הפצע; ואם יהרוג עצמו - לא יחיה עוד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת