יש ערך למעשים

בין בראשית ושמות ובין במדבר ודברים ניצב ספר ויקרא. הוא ספר הקדושה והטהרה, והוא הלב הפועם המשפיע מרוחו על כל החומשים כולם. כל מערכות החיים של העם העברי, בעבר בהווה ובעתיד, הן בימים ההם, והן בימינו אלה, אמורות להיות מושפעות רוחנית וגשמית מרוחו המיוחדת והמרוממת של ספר ויקרא. "נפש כי תחטא" (ב) אומרת התורה. ברור לה' שהאדם יחטא. שתי התייחסויות יכולות להיות לחוטא: האחת – ייאוש והתרחקות מקיום התורה. כך נבראתי, אין ולא יהיו לי כוחות לפעול אחרת. דרישות התורה מוגזמות ואינן מחוברות להוויה האנושית הממשית. השנייה – ענווה מעושה: מה אכפת לו לקב"ה מחטאו של אדם כמוני, מאומה ממעשי לא יכול לפגוע בגדולתו ובעוצמתו.

התורה דוחה את שתי הגישות הנ"ל. ביסודן טמונה גישה שלילית הנוגדת את חשיבותו הגדולה של האדם החי בעולמו של הקב"ה, ואת היכולת המופלאה הטמונה בו להגיע לאותה רמה גבוהה של קדושה שהיא מבקשת ממנו. ספר ויקרא אינו "מרחף" מעל האיש והאישה. קרוב הוא אליהם ומכוון אותם אל המטרה הנכספת: תיקון החיים ובנייתם, תוך התרוממות בלתי פוסקת כדי להגשים את רצון התורה. החטא פוגע בנפשו של האדם יותר מכול (ראו פירוש הרמב"ן). הנפש היא המרכז שלו ולכן היא הפגיעה ביותר, אבל היא גם מרכז ההתאוששות הרוחנית והגשמית שלו. לכן עיקר התיקון מופנה אליה. הקרבן המקרב מלווה בהתנקות רוחנית מהחטא, הוא האמצעי המביא את האדם לפעול ולשנות את מעשיו, להיטהר ולהתקדש, כדי לחפש מחדש את הדרך אל ה', ואת השבילים הנכונים לקיום חיים, כאן בעולמנו, לפי דרישתה של התורה.

באדיבות אתר 929