אלישע דואג לפקוח את עיני הסובבים אותו לראות את משמעות יתרונו הרוחני מעבר לכוח מודיעיני או מלחמתי - כיתרון מהותי של אמת ומוסר.

 

הסיפור בפרקנו סובב שוב ושוב בעיוורון ופקיחת עיניים - אלישע נדרש לטפל במבט המשובש של כל הנוגעים בדבר על תפקידו ושליחותו של הנביא. כולם לוקים בהקטנת דמותו ובראיתה דרך עולמם הצר ומאבקי הכוחות שבו. האמירה כי מדובר באיש אשר "יגיד... את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך" (יב) נתפסת כמשאב מודיעיני ותו לא.

כאשר אלישע פותח בפקיחת עיניו של הנער לדרגת נבואה חד פעמית, המראה שמתגלה לעיניו לכאורה מראה שהכוח שברשותו של אלישע גדול מהכוח שבידם של הארמים, אבל המטרה היא בעצם להעביר את הנער לנקודת מבט שונה לחלוטין על המצב - לא מאבק כוחות בלבד יש כאן (אם זה היה העניין, היו סוסי האש פשוט ממיתים את חיל ארם), אלא התבוננות על המציאות מצד היתרון הרוחני. יש מי שבכוחו לראות עולם זה ויש מי שאין בכוחו לראותו.
ניתן לומר זאת גם בהשוואה לראייתו של אלישע את רכבי האש בהסתלקות אליהו (ב', יא-יב): במה אליהו "רכב ישראל ופרשיו" (שם)? במעלתו הרוחנית.

הבאתו של חיל ארם לשומרון, והכנת הסעודה הגדולה עבורם, כתשלום טובה תחת רעה, מציבים את אלישע בעיניהם במקום אחר לגמרי מיריב המצוי עימם במאבק כוח. הוא מבליט את יתרונו המוסרי העצום של אלישע אל מול חילותיו האלימים של ארם. הבשורה עימה יחזרו משדה הקרב לא תהיה שהנביא אשר בשומרון חזק יותר מכוחנו, אלא של יראת כבוד ובושה למולו. מסר זה מכה בעוצמה רבה בחיילי ארם, ודרכם יעבור למלכם.

ניתן לקשור את הרעיון הזה לניגוד בין אלישע לאליהו. גם אל אליהו מגיעים כוחות הבאים לקחת אותו אל מלך מסוים, אך אליהו משתמש באש לא להגנה, אלא כדי לאכול את שליחי המלך. ייתכן שאולי גם זו הסיבה שאליהו לא נלחם באויבי ישראל - הוא לא בא לגמול טובה תחת רעה, אלא להכות ולקנא, וזה לא המסר שה' רוצה להעביר לגויים.

(המאמר על פי שיעור של אבי, הרב שלומי אלדר)

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער