המסע השני אל הארץ מתחיל בפרק כ"א. מדוע ה' בוחר להוליך את ישראל דרך עבר הירדן המזרחי, שהיא דרך ארוכה יותר, לא ישירה, הדורשת עקיפה של כמה עמים ומלחמה בכמה עמים נוספים?
בפרק כ"א בני ישראל מתחילים את הכניסה אל הארץ, מתחילים לכבוש את עבר הירדן המזרחי.
המסע כולו מתרחש תחת הרושם של חטא המרגלים, מתוך רצון להימנע מהטעויות שקרו בו. כשלון המרגלים נבע מחוסר בטחון בה', אך הרקע שלו הוא הציפייה לכניסה ניסית, ללא התחשבות בנתונים הריאליים. העם אינו בוטח מספיק כדי להיכנס מול בני הענק והערים הבצורות. מהלך המסע בשנת הארבעים לא יחזור על הטעות הזו: כאן הכניסה תהיה זהירה וטקטית. משה מבקש את המסלול הבטוח והנוח ביותר, ובחירת הדרך הארוכה היא מתוך מחשבה שזוהי 'דרך ארוכה שהיא קצרה'. המסע מתנהל באיפוק ובזהירות, כדי שלא להביא את העם בפני ניסיון שלא יוכל לעמוד בו. משה הבין שאל לו לחזור על דרך המרגלים.
בספר דברים מקבל המסע שנעשה בדיעבד, תחת אילוצים טקטיים, משמעות של לכתחילה. ממבט מאוחר, סיפורי ומסכם, מובן שמה שנראה היה מתחילה כאוסף מקרים ואילוצים, היה צריך להיות בדיוק כך: כיבוש עבר הירדן כחלק מהארץ הגדולה השייכת לעם ישראל.
משמעות נוספת של המסע קשורה בתפקידו של משה עצמו. על ידי כיבוש עבר הירדן המזרחי, משה שותף בחלק הראשון של ירושת הארץ! זוהי סיבה חשובה לעריכת המסע דרך עבר הירדן: לא רק מפני שמשה חפץ לקיים בגופו את מצוות יישוב ארץ ישראל, אלא מפני שכך נמתח גשר משמעותי בין יציאת מצרים לבין כיבוש הארץ.
חטא המרגלים הפך את התורה לשני סיפורים נפרדים: סיפור יציאת מצרים ומתן תורה מחד גיסא, וסיפור הכניסה לארץ מאידך גיסא. על ידי פעילותו של משה בכיבוש עבר הירדן התחברו והיו לאחד הרכיבים השונים של גאולת ישראל: חרות, לאומיות, תורה וברית - וארץ.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון