לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

 

"רוּחַ אֲדֹנָי ה׳ עָלָי יַעַן מָשַׁח ה׳ אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי... לְנַחֵם כָּל-אֲבֵלִים... לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" (ס"א,א-ג). בפתח נבואתנו מכריז הנביא על השליחות אליה נקרא - לנחם את אבלי ציון ולבשר את בשורת הגאולה. בהמשך מתוארת התפתחות נוספת, גבוהה יותר, כאשר העם כולו יהפוך לכהני ה׳ "וְאַתֶּם כּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם". (ס"א,ו)

א. שימו לב להיפוכים השונים בפסוקים א-ג, ועמדו על הקשר שבין קריאת השם - ׳וקורא להם...׳ (ג) לתהליך המתואר בפסוקים אלה.

ב. הבאת רכוש הגויים כחלק מתהליך הגאולה נזכרה כבר בנבואות ישעיהו (ראו למשל ס׳,ה-יג) - אולם בנבואתנו ניתנת לה משמעות עמוקה. כיצד מבהירה קריאת השם את יחסי ישראל והגויים בחלק זה? חשבו מה יכולה להיות משמעות העתקת דגם יחסי ישראל והכהנים - ליחסי הגויים וישראל?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"