כופר נפש

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כֹּפֶר נפשו לה' בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם" (יב)

את כופר הנפש אנו מכירים מפרשת משפטים: "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם־בְּעָלָיו יוּמָת׃ אִם־כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־יוּשַׁת עָלָיו" (כ"א, כט-ל) כאשר שור מוּעָד ומסוכן הרג נפש, הבעלים עצמם מתחייב בעונש מוות למרות שלא לקח חלק במעשה ההריגה, פשוט משום שהפקיר את שורו ולא שמר עליו היטב שלא יזיק. עם זאת, ניתנת לבעל האחריות הפושע אפשרות חנינה - לשלם כופר על נפשו.

עקרון דומה עולה גם בהקשר אחר בו אדם פושע באחריותו: איש הא-להים שמנבא לאחאב, מספר לו על האחריות שקיבל לשמירת עבד שבוי של אדם אחר: "עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל" (מלכים א כ', לט). איש הא-להים מספר כי לקח על עצמו לשמור על שבוי של אדם אחר, בהתחייבות שאם יפשע בשמירה יתחייב לשלם על כך בנפשו. אמנם גם כאן - מתאפשרת לו חנינה על ידי שקילת כסף ככופר על נפשו.

האחריות על חייהם של אנשים אחרים מתבטאת גם בהיררכיה של הצבא. כל מפקד אחראי לשלום חייליו. במלחמת מדין בספר במדבר, מפקדי הצבא מגלים רק בסוף שכל החיילים חזרו בשלום: "וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (במדבר ל"א, מח-מט) הם לומדים מזה שהם לא היו בשליטה על כמות החיילים שחזרה הביתה, וכאילו באופן מסוים הם פשעו באחריות שהיתה להם לשלומם. לכן הם מחליטים לשלם כופר נפש לה' משלל המלחמה: "וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'" (במדבר ל"א, מח-נ).

גם כופר הנפש של מִפקד בני ישראל מתבסס על רעיון זה של אחריות ושמירה. כאשר סופרים את בני ישראל, ממנים אנשים - 'פקודים' - שהעם עובר לפניהם אחד אחד והם אחראים לספור ולאסוף את הנתונים. הפקידה, כמוה כפקדון - העובדה שאדם מופקד על ספירת אותם אנשים, משיתה עליו מימד מסוים של אחריות לשלומם ולמספרם. כמו רועה צאן שסופר את הכבשים בתחילת היום, וצריך להשיב את הכבשים לבעלים על פי מספרן.

אמנם, אם שרי הצבא לא יכולים לדאוג לחייליהם, ברור גם כי הפקידים האחראים על הספירה לא יכולים באמת לדאוג לשלומם של כל האנשים המופקדים בידם. הם לא יכולים להבטיח שלא יארע להם כל רע, ובמיוחד אינם יכולים לשמור עליהם מן הנגף. משום כך, גם כאן נדרש כופר נפש לכפר על ה'פשיעה' באחריות שמתרחשת באופן מובנה במפקד העם.

אמנם, החידוש של התורה כאן הוא שלא הפקודים לוקחי האחריות משלמים כופר נפש, במקום זאת - כל אדם נותן את הכופר האישי על נפשו. דרישה זו מזכירה לנו שבעצם - גם לאדם עצמו אין יכולת אמיתית לשמור שמירה מלאה על חייו, ובאופן מובנה הוא 'פושע' באחריות על הנפש שהופקדה בידו. לכן עליו לשלם כופר על פדיון נפשו.

"בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (תהלים ל״א, ו)