התורה מצווה על האדם לכסות את דם החיה והעוף. הרב קוק זצ"ל בחיבורו 'חזון הצמחונות והשלום' מסביר את עומק פשרו של ציווי זה.
כיסוי דם החיה והעוף הוא כמו מחאה אלהית לעומת ההיתר, התלוי ביסודו במצב הנפש המקולקלת של האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ונפשו זאת אומרת, אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר, וגם אוכלת בשר בכל אות נפשה, באין שום רעיון של התנגדות פנימית, מצד רגש הטוב והצדק.
אמרה תורה, כסה הדם, הסתר בושתך וריפיון מוסריותך... כי החי שאינו סמוך על שלחנו, שאין מזונותיו עליו, רק הוא התנפל עליו ויצודהו, ציד חיה או עוף, שעוול הוא ליטול את חייו לצרכו ושראוי להתבושש מפני השפלות המוסרית הזאת.
(מתוך 'חזון הצמחונות והשלום')
הראי"ה קוק - הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בגריבה אשר בלטביה בשנת ה"א תרכ"ה (1865) ונפטר בירושלים בשנת ה"א תרצ"ה (1935). כרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל היה הרב קוק דמות בעלת השפעה מרכזית בתולדות היישוב החדש שבארץ ישראל. אהבתו לחלוצים, אף לכופרים שבהם, ידועה ומפורסמת. עזבונו הספרותי והתורני הוא רחב ביותר - קבלה, פילוסופיה, הלכה, פירושים לגמרא, תשובות ופיוטים - בכתב יד ובדפוס.