כי האדם עץ השדה

יָפֶה עֲשִׂיתִיו בְּרֹב דָּלִיּוֹתָיו וַיְקַנְאֻהוּ כָּל עֲצֵי עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱ-לֹוהִים: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' יַעַן אֲשֶׁר גָּבַהְתָּ בְּקוֹמָה וַיִּתֵּן צַמַּרְתּוֹ אֶל בֵּין עֲבוֹתִים וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ: וְאֶתְּנֵהוּ בְּיַד אֵיל גּוֹיִם עָשׂוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ כְּרִשְׁעוֹ גֵּרַשְׁתִּהוּ: (ל"א, ט-יא)

המדע החוקר את 'נפשו' של הצומח עדיין אינו מפותח דיו. האם יש לצומח רצון כלשהו, מעין חוויה 'נפשית'? האם הוא מגיב לתופעות שאינן ביולוגיות – בוטניות – פיסיקליות או כימיות בסביבתו? בעבר פורסמו מחקרים על תגובתו של הצומח למוסיקה ולמצב רוח של מריבה בסביבתו, אך למיטב ידיעתו של כותב השורות אין מסקנות מפותחות בתחומים אלו.

חז"ל דיברו במעשה הבריאה על 'חטא הארץ' הקשור בעץ, שאין טעמו ופריו שווה. האתרוג נבחר לשמוח בו לפני ה' בגלל שיש קשר בין בן טעם עצו לבין טעם פריו. חטא הארץ והעץ עשוי להיות קשור לעץ הדעת שבגן העדן, שהאדם מוזהר ממנו ומפירותיו, וגורש מן הגן לאחר שחטא בהם. הנוכל להגדיר את עץ הדעת המכיל בקרבו את החטא כמי שחטא בעצמו?

 כשהאדם גורש מן הגן קוללה האדמה בעבורו. גן העדן ועציו נעלמו, ולא נדע לאן.

בפרקנו חטא העץ המובחר שבגן העדן, גן הא-לוהים, בחטא הגאווה. יופיו, גובהו, צילו, העובדה שבעלי החיים ובני האדם נזקקו לצלו ולענפיו הביאוהו לגאווה זו.

עץ דומה בדמיון רב לעץ המתואר כאן נראה גם לנבוכדנאצר מלך בבל בחלומו (דניאל ד'). גדיעתו והשחתתו של העץ בחלום התגשמו במציאות במה שקרה לנבוכדנאצר עצמו בחייו האישיים.

 נבואתנו שואבת ממה שנאמר בבראשית (י"ג), שגן ה' הוא ארץ מצרים בשל מימיה הרבים והשמש הזורחת בה בעוצמה. פרעה (חפרע) מלך מצרים הוא עץ הדעת בעדן בגן א-לוהים, והוא ייפול שדוד בשל גאוותו ובשל הבגידה בממלכת יהודה. נבואה זו נאמרה בר"ח סיוון, כחודש לפני שהובקעה חומת ירושלים וכחודשיים לפני החורבן.