ככה לא בונים חומה

כל מי שבנה פעם בית יודע כי אי אפשר לחלק את האחריות. אי אפשר לבנות בית כאשר קבלן אחד בונה את חלקו הצפוני וקבלן אחר את חלקו הדרומי. במקום בו יפגשו שני החלקים תתעורר בעיה ושני הקבלנים יזרקו את האחריות זה על זה. את חומות ירושלים בונים 42 קבלנים שונים. כל אחד מהם בונה חלק מן החומה מלמטה עד למעלה. ניתן לנחש כי התפרים בין החלקים השונים נתפרו בגסות. אמירתו של טוביה העמוני (לה) ששועל יכול לפרוץ חומה כזו נראית כמייצגת היטב את המציאות.

מדוע בנה נחמיה את החומה בדרך הזו? דומה כי חומת ירושלים היא בעלת מסר תרבותי מתבדל. הפחות שמסביב אינם עובדים עבודה זרה, הם מדברים שפה שמית הקרובה לעברית, והם כולם נתונים למרותו הפוליטית של מלך פרס. במצב זה היו רבים ביהודה שרצו לנתץ את החומות ולהשתלב במזרח התיכון החדש. נחמיה מנסה לעורר תודעה של נבדלות. לשם כך הוא מעסיק כל מי שרק מוכן בבניית החומה. יותר מאשר החומה הפיזית חשובה לו החומה שבתודעה. לירושלים וליהודה יש תרבות שהיא נבדלת מן העמים שמסביב.

החומה שבנה נחמיה לא עמדה בפני מבחן צבאי. היא הצליחה למנוע סוחרים מצור מלהיכנס לעיר עם סחורתם ביום השבת (י"ג, יט-כא). חשיבותה הצבאית לא הייתה גבוהה אך מטרתה התרבותית הושגה. ירושלים שמימי נחמיה ואילך היא חברה המבטאת את ייחודה ואינה מתבוללת בתוך העולם שסביבה.