כלי גולה

יחזקאל מצטווה להמשיך במיצגי הנבואה. בפרקנו הציווי המוטל עליו הוא לקחת כלי נדודים ולצאת לנדוד: "וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה" (ג).

מה הם 'כלי גולה'?

התלמוד הבבלי (נדרים מ עמ' ב) שואל ומשיב:
"אמר ר' אמי אמר רב, מאי דכתיב: "ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה" (יחזקאל י"ב, ג)?
זו נר וקערה ושטיח".

במדרש איכה רבה (פרשה א כב) יש פירוט שונה:
"ר' חייא בר אבא אמר: חמת ושטיח וקערה, וכל אחד ואחד יש לו לשמש שני דברים,
חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו,
וקערה אוכל בה ושותה בה,
שטיח לישיבה וישן עליה".

מהשוואה של שני המקורות עולה כי השוני ביניהם הוא שבתלמוד בבלי מופיע נר ובמדרש מופיעה חמת. מבחינת המדרש הכל תכליתי – לאדם הגולה יש צורך בחפצים מעשיים, כאלו שיאפשרו לו לחיות עם מעט מטלטלים שיש להם אפשרויות שימוש רבות. התלמוד הבבלי מציג אווירה אחרת. אומנם יש מציאות של צמצום ומתבקשים בה כלים פרקטיים, אבל יש בצדה נר שמאפשר לפרוץ את החושך בו נמצא הגולה: "ופרח – שיהיה לך בשביל מה לחיות" (מתוך פתגם סיני עתיק).

באדיבות אתר 929