לפתוח תנ"ך
בשירה של זלדה 'כאשר חי המלך', משתמשת זלדה בפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" (יד) באופן מנותק מכל פולמוס פמיניסטי. זלדה מכנה את בעלה "מלך" ואת עצמה "בת המלך". האובדן של בעלה מתואר אצלה כהעדר הגנה וכחשיפה, שמקשה עליה.