שירת האזינו משווה בין מסירות ה' לעמו להתנהגות הנשר עם גוזליו. אחד הדברים בהם בא לידי ביטוי יחסו הדואג של הנשר לגוזליו הוא בכך ש"כנשר יעיר קינו" (יא). למה הכוונה? ומהי המקבילה לכך ביחסו של ה' לעמו?
מסירות ה' אל עמו מתוארת בשירה כדוגמת יחסו של הנשר לגוזליו: "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו ייקחהו יישאהו על אברתו" (יא).
הנשר שייך לסוג העופות הדורסים, אוכל נבלות ומקורו בנוי בצורה מעוקלת. צווארו ארוך, רגליו קצרות וחזקות, מכוסות פלומה לבנה. בתנ"ך, הנשר מוזכר עשרים ושמונה פעמים.
הנשר נחשב למלך העופות, המקור לכך מופיע בגמרא: ".... מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו" (חגיגה, י"ג ע"ב).
הנשר משמש כסמל של כוח, קלות מעוף ומהירות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות י"ט, ד). במשנה - במסכת אבות נאמר: "יהודה בן תימא אומר: הווי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי..." (אבות ה, כ). שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כנשר יעוף השמים" (משלי כ"ג, ה) ועוד אומר שלמה: "שלושה המה נפלאו ממני... דרך נשר בשמים" (משלי ל', יח-יט). גם הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" (ישעיהו מ', לא).
בפרקנו הנשר מוזכר כעוף הדואג ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כנשר יעיר קינו" (יא).
רש"י מסביר כי הקב"ה מתייחס לבניו כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו אינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.
בספרי נאמר: "מה נשר זה אין נכנס לקינו עד שהוא מטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לחברו, בין סוכה לחבירתה, כדי שיעירו בניו ויהיה בהם כוח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל - לא נגלה עליהם מרוח אחד אלא מארבע רוחות".
הקב"ה לא נגלה בבת אחת כאשר נתן לעם ישראל את התורה ולא בא אליהם מכיוון אחד, אלא מארבע רוחות השמים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך