כפרה עכשיו

למה ירצה אהרן לבוא אל הקודש הפנימי "בכל עת"?
במדרש חז"ל (ויקרא רבה פרשה כא, ו) נאמר: "בכל שעה שהוא רוצה ליכָּנֵס, יִכָּנֵס, רק שיִכָּנֵס בסדר (העבודה) הזה". משפט זה נתפרש על ידי הרב מ' ברויאר ככניסה "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (פרקי מקראות, אלון שבות תשס"ט, עמוד 285), אבל לעניות דעתי אי אפשר לפרש כך בפרק, ולא במדרש.

"אחרי מות שני בני אהרן" (א), חייב אהרן לשמור את משמרת הקודש, ואת חייו וחיי בניו הנותרים, ואם ירגיש צורך לכפר על הקודש, או על עצמו ועל ביתו מכל סיבה שהיא, מחרדת החטא, אי אפשר לומר לו שימתין ליום הכיפורים.

בפרשת קורח (במדבר י"ז, יא-יג) יאמר משה לאהרן לקחת את המחתה עם האש ועם הקטורת (בדומה למעשה בניו), ולרוץ החוצה אל המגפה המשתוללת. אהרן רץ, עמד "בין המתים ובין החיים" ועצר את המגפה.
הסיבה להיכנס "בכל עת" שירצה היא הצורך הדחוף לכפרה מיידית, לפני שתפרוץ מגפה, וגורמי המגפות במדבר היו רבים, ומאיימים "בכל עת".

וכאן החידוש העיקרי בסדר העבודה (ולדורות, ביום הכיפורים), שהוא בא לכפר גם על פשעים שנעשו בזדון ועלולים לגרום אסון – כפרת חטאת על שגגות נעשית תמיד במזבח, ואין לה צורך בסדר עבודה מיוחד – אבל פשעים וזדונות? איך אפשר בכלל לכפר עליהם? הלוא על פשע במזיד חייב לבוא עונש!

פשעים וזדונות עם וידוי מיוחד, יועמסו על ראש השעיר שלא יוקרב – כי על פשעים אין קרבן – ויישלחו "לעֲזָאזֵל המדברה" (י, כא-כב) – זהו פתח התקווה היחיד מפני אסון, והוא מקור ההתרגשות הגדולה של יום הכיפורים, עד היום.

באדיבות אתר 929