כרם ישראל - תמונת גאולה

פסים פסים, רצועות רצועות, זו התמונה שאיתה מסתיים ספר יחזקאל. יחזקאל מחלק את הארץ מהצפון ועד הדרום לרצועות, וכל שבט נוחל נחלה מקצה לקצה, ממזרח למערב. את הרצועה הצפונית ביותר נוחל דן, ובקצה הדרומי נמצא שבט שמעון. בלשון פרוזאית מתאר הנביא את הגבולות המדויקים של כל שבט, רצועה אחר רצועה. המדרש הופך את התמונה הזו לתמונה מרוממת:

"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ" - ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות. שנאמר: "מִפְּאַת קָדִימָה וְעַד פְּאַת יָמָּה נַפְתָּלִי אֶחָד" (יחזקאל מ"ח, ג).
(מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, פרשה י)

המדרש עוסק בפסוק שמופיע בסוף שירת הים בספר שמות. השירה מסתיימת בתיאור הגאולה העתידית: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (שמות ט"ו, יז). והמדרש מייבא את התיאור הגאולי הזה אל הפרק שלנו. המילה "וְתִטָּעֵמוֹ" מתפרשת מילולית - עם ישראל יהיה נטוע באדמתו ככרם. כפי שהגפנים נטועים שורות שורות, כך הנחלות בארץ ישראל יהיו פרושות שורות שורות.

התמונה המדרשית הזו של פרק הסיום מעניקה משמעות לבחירה לסיים את יחזקאל בתמונת הנחלות. אנחנו נפרדים מהספר בתמונת גאולה - הארץ נראית ככרם גפנים עמוס כל טוב, שורות שורות של נחלות, שורות שורות של פריחה ולבלוב.

באדיבות אתר 929