לא בלי מרים

והנה השיעור שמקבל עם ישראל בנושא הכרת הטוב:

מרים הנביאה מדברת על אחיה משה. הענן סר מעל האוהל, והנה מרים מצורעת כשלג. היא מוּצאת מחוץ למחנה והעם לא נוסע עד היאסף מרים אל המחנה. במשך שבעה ימים העם כולו מחכה למרים שתתרפא. לכאורה עונשה היה צריך להביא לידי ביטוי הורדה ממעמדה. שלא תחשוב שהיא שוות ערך למשה. והנה דווקא על ידי עונשה היא מקבלת משנה חשיבות. לפתע מתברר שהמחנה לא יכול להמשיך את מסעו בלי מרים. מעמד כמעט כמו של משה.

את הכבוד הזה חלק לה המקום על כך שבילדותה, בהיותה בת שש, היא עמדה על שפת היאור וצפתה מתוך דאגת אחות על אחיה משה הקטן הנתון בתוך תיבה. אז נתעכבה שעה אחת מלהמשיך במשחקיה וגילתה רגשי אחווה בסיסיים "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב', ד). המעשה כמעט ונשכח, והנה הוא צץ אחרי למעלה משמונים שנה. עכשיו כולם מחכים שבעה ימים שלמים לכבוד אותה השעה.

מעשה טוב לא נשכח!

באדיבות אתר 929