לא יגבהו בקומתם כי נתנו למות

"לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם כָּל עֲצֵי מַיִם, וְלֹא יִתְּנוּ אֶת צַמַּרְתָּם אֶל בֵּין עֲבֹתִים, וְלֹא יַעַמְדוּ אֵלֵיהֶם בְּגָבְהָם, כָּל שֹׁתֵי מָיִם:  כִּי כֻלָּם נִתְּנוּ לַמָּוֶת אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית, בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם אֶל יוֹרְדֵי בוֹר" (ל"א, יד)

וזה אזהרה אל מלכי מצרים ואשור

יזהרו כל עצי מים שלא יגבהו בקומתם,

וידעו כי מימי השפע בא מה', הוא המשפיל אף מרומם.

"ולא יתנו את צמרתם"- רוצה לומר שמלכיהם לא יגבהו על מלכים אחרים,

"ולא יעמדו אליהם" רוצה לומר האלים שלהם, (מלשון אל גוים) היינו מלכיהם שעשו את עצמם לבני אלים ואלהות, לא יעמדו בגבהם,

שכל שותי מים היינו המקבלים השפע לא יגבהו בלבבם כבני אלים, כי כולם נתנו למות.

שמתנאי האלהות שיהיה נצחי, ושיהיה נעלה מהעולם התחתון, ושיהיה נעלה מבני אדם בעלי חומר,

והם כולם נתנו למות ואינם נצחיים, אל ארץ תחתית, לא לשמים וממעל לככבי אל, ובתוך בני אדם לא בתוך האלים והמלאכים, כי הולכים אל יורדי בור לקבר:

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1879 - 1809), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה" מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.