בני יוסף הממהרים לרשת נחלתם, הם סמל לאהבת הארץ עוד מימי אבותיהם. מה בינם לבין שאר השבטים, והאם הם מסוגלים עדיין לעמוד מאחרי האידיאולוגיה שלהם?
לאחר שבט יהודה, שבטי יוסף ממהרים לתפוס את נחלתם, ואף באים ליהושע בדרישה שיוסיף על חלקם בארץ: למרות היותם שני שבטים, הם חולקים גורל אחד - גורל יוסף - ולטענתם הם זקוקים לשטח רחב יותר.
זריזות זו של בני יוסף ותשוקתם לנחלת הארץ נטועה בהם עמוק עוד מהעבר:
- יוסף הוא האח המוסר נפשו על קבורת יעקב בארץ כנען. הוא אף מבקש מאחיו שידאגו לקבור שם גם אותו, דבר שנעשה ברב פאר על ידי משה רבנו בעצמו.
- צאצאי יוסף, בני אפרים, מופיעים בדברי הימים כמוסרים את נפשם עוד בטרם הסתיים השעבוד לברוח ולכבוש את ארץ כנען.
- ובמדבר, דורשות בנות צלופחד משבט מנשה לרשת את נחלת אביהן, והופכות לסמל של דבקות בארץ.
יתכן שיש לכך קשר עם העובדה שהם בילו את חייהם הרחק מן הארץ. יוסף, שנמכר לעבד ובילה את מרבית חייו במצרים, ובניו שנולדו שם, דווקא הם נושאים עיניהם בכיסופים לארץ נחלתם - מושב אבותיהם. לעומתם, שאר השבטים רואים את נוכחותם בארץ כמובנת מאליה ואינם חשים בדחף הפנימי להקדים ולאחוז בה שלא תאבד.
תשובתו של יהושע לדרישת בני יוסף מפנה אותם להסתכלות פנימית - אם אתם באמת מעוניינים לרשת את הארץ ולהרחיב את נחלתכם, בידכם הדבר - עליכם להתאמץ ולעבוד קשה בשביל הערכים שלכם, לכרות את היער שבגבול נחלתכם ולכבוש את הכנעני שבעמק.
חשבו - מהם הערכים החשובים בחייכם, וכמה רחוק אתם מוכנים ללכת בשבילם?
ומה לגבי הדברים הטובים בחייכם - משפחה, חברויות, כשרונות. מהו הערך שלהם בחייכם? האם אתם משקיעים בהם בהתאם?