"הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ" (ישעיהו ל"א, א)
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת בשלח פרק יד סימן יג
בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב מצרימה:
"כי (את) אשר ראיתם את מצרים [היום] לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות י"ד, יג)
ואומר: "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים י"ז, טז),
"אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" (שם כ"ח, סח).
ובשלשה מקומות חזרו, ובשלשתן נפלו:
הראשונה בימי סנחריב, שנאמר: "הוי היורדים מצרים לעזרה" (ישעיה ל"א, א),
שניה בימי יוחנן בן קרח, שנאמר: "והיה החרב אשר אתם יראים ממנו שם תשיג אתכם בארץ מצרים" (ירמיה מ"ב, טז),
והשלישית בימי טרגינוס בבית שני.
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)