"לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים... כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד" (איכה ה', כ- כב)
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא - ותאמר ציון ד"ה דבר אחר ותאמר
... אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "למה לנצח תשכחינו?" אתמהא, "תעזבינו לאורך ימים... כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד?" (איכה ה' , כב).
[משל] למלך שהיה לו מטרונת, והיתה חביבה עליו ביותר, ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי, היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו. פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה. שושבינה שהיה שם עומד, כיון שראה כן מיד בא אצל המלך, התחיל אומר לו, מרי המלך אמור לי מה, יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה? אם יש בדעתך לשוב [עליה] שליט הוא אדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב עליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאחר.
כך אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "המאוס מאסת את יהודה? אם בציון געלה נפשך?" (ירמיה י"ד, יט)? [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה "מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא" (שם)?
אמר לו: לך לרבך ולרבו דרבך, משה רבם של כל הנביאים, כך אמרתי [לו] בסוף כל התוכחות: "ואף גם זאת... לא מאסתים ולא געלתים וגו'" (ויקרא כ"ו, מד), לא מאסתים ולא געלתים.
פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא' (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)