קהלת מנסה לענות על שאלת 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו', ומגיע להשלמה עם יכולתו המוגבלת: יש דברים שהאדם אינו יכול להבין.
קהלת מציג בעיה מוכרת: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אבל קהלת מקיף את הבעיה שהעלה בשני משפטים, והם מעניקים לבעיה מימד אחר:
"יש הבל אשר נעשה על הארץ
אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים
ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים
אמרתי שגם זה הבל" (יד)
קהלת לא מפרט את השאלה, והוא עובר מיד לסדרה של תשובות. תחילה קבע שהשאלה היא שאלה של הבל, והוא מנסה להשיב עליה:
"ושבחתי אני את השמחה
אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (טו)
פתרון ראשון: בריחה אל עולם התענוגות. אכול ושתה ושמח. אמץ לך פילוסופיה של נהנתנות, של הדוניזם.
האם פתרון זה מרגיע את האדם? האם עולם התענוגות פותר את בעיות הקיום? קהלת ממשיך לתאר את מה שקרה לו לאחר ההחלטה לאכול ולשתות ולשמוח:
"כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה
ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ
כי גם ביום ובלילה שֵׁנָה בעיניו איננו ראה" (טז)
האיש המשבח את השמחה מגיע מהר מאוד למצב בו גם ביום וגם בלילה שינה איננו רואה. אוהב התענוגות מוטרד. אין הוא יכול לישון. אין הוא מסוגל לשמוח, כאשר סביבו עולם בלתי צודק, עולם בו הרשעים מקבלים שכר כאילו היו צדיקים. והוא בורח למפלט השני, להשלמה עם חוסר הידע, עם הסקפטיציזם, הספקנות:
"וראיתי את כל מעשה האלהים
כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש
בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא
וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא" (יז)
הפעם חושב קהלת במושגים של החכם. לא הנהנתן. והחכם לוחש באזנו: אין פתרון לשאלה. האדם אינו מסוגל למצוא את פשר המעשה הנעשה תחת השמש. חבל על המאמץ.
וקהלת משלים עם תשובה או חוסר-תשובה זו. האדם מוגבל. הדעת מוגבלת. אין אנו מבינים את העולם ואת חוקיו. האדם מגיע לגבול העליון של יכולתו, והוא מכיר את מגבלותיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת