ההכרה העמוקה כי משמעות חיינו היא השאיפה לעשות טוב ולא השאיפה לנוחות יכולה לסייע לנו להתמודד עם האתגרים שבחיינו ולתת בידינו את הכוח לבחור את הבחירות הנכונות.
בחורף תשס״ג, במהלך סעודת ליל שבת בישיבת עתניאל שבה אני מלמד, בעת שתלמידי הישיבה רקדו ושרו "הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו", נכנסו מחבלים למטבח ורצחו את ארבעת התורנים שהיו בו – נעם אפטר, יהודה במברגר, גבריאל חוטר וצביקה זימן. הניגוד בין מילות השירה לבין האירוע שהתחולל זעק עד לב השמים. גם באזכרות נדהמתי לראות את האבות השכולים רוקדים ושרים יחד בדמעות: "הודו לה׳ כי טוב". כאב כל כך עמוק, ועם זה "הודו לה׳ כי טוב". מניין להם היכולת להמשיך ולהודות לה׳?
"תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל,
הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,
והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא.
נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עירובין יג ע״ב)
מסקנת הגמרא מציגה את החיים באור פסימי. אך רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, בעל 'מי השילוח' (בחלק הליקוטים, עירובין יג ע״ב), מדייק בדברים: לא נאמר ״טוב לו לאדם שלא נברא״ אלא ״נוח לו״. אמנם המקום שבאנו ממנו ושאליו נשוב הוא נוח יותר, אך עם זאת, טוב שבאנו לעולם. מתוך כך עולה תפיסה יסודית של הקיום: זכינו בחיים לא כדי שיהיה לנו נוח בהם, אלא כדי לעשות בהם טוב.
בכל יום החיים מציבים לנו אתגרים, ואנו נדרשים לבחור. לעתים אנו מודעים לבחירותינו, ולעתים קרובות יותר איננו יודעים כלל שנקלענו לצומת ושנדרשנו להכריע בדרך מסוימת. הבחירות הללו מתגלמות בשאלות כגון: האם לעזור לאדם הזקוק לעזרתנו? האם לקבל על עצמנו אחריות לדבר כלשהו? האם להשקיע ולהעמיק בדברים החשובים בחיים? האם להשתנות? על פי רוב אין אנו נדרשים לבחור בין לעשות טוב לבין לעשות רע, אלא בין לעשות טוב לבין לעשות את מה שנוח לנו.
מקובל להגדיר את שני היִצרים של האדם כ׳יצר טוב׳ ו׳יצר רע׳. בחלוקה זו יש סכנה, שמא נחשוב שדי אם נימנע מלעשות דברים רעים, אך למעשה אין בכך די. היצר שמעכב אותנו ומונע מאתנו לעשות טוב אינו ׳יצר הרע׳ אלא דווקא ׳יצר הנוח׳. גם כחברה, נראה לי שהחולשה העיקרית שעלינו להתמודד איתה היא הכניעה לאותו ׳יצר נוח׳.
יש אנשים שמתמודדים במהלך חייהם עם חוויות קשות ורוויות כאב. נכפית עליהם מציאות שבה הם חשים על בשרם כי ״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא״, והם מאבדים את הרצון לחיות. אולם תחושה קשה זו אינה חייבת להיות סוף פסוק. כל אדם יכול להמשיך בחייו מתוך הבנה כי עליו לחפש את הטוב, את הטעם והמשמעות שבחיים, וכך להתגבר על הקושי הגדול. אדם חייב לשאוף שלא להיכנע לרצון לחדול, שהוא ביטוי של ׳יצר הנוח׳. בזמנים כאלו יש להתמקד בעשייה ולמצוא את הטוב, את משמעות החיים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר