רבשקה משתמש בנאומו בכמה טיעונים סותרים, ואיננו עקבי בכיוון אליו הוא מנסה לשכנע. ניתן להסביר זאת על ידי ההבנה כי דבריו נועדו לאנשים הפשוטים שעל החומה, ועיקרם ברטוריקה ולא בתוכן הרציונאלי.
הקורא הרציונאלי שקורא את נאום רבשקה שואל את עצמו איך יכול רבשקה לסתור את עצמו בצורה כל כך בוטה?
בשלב אחד של נאומו, טוען רבשקה בשם מלך אשור כי נשלח על ידי ה': "הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ" (כה).
אך בסופו, הוא עובר לטענה הפוכה לגמרי, וטוען כי ה' לא יוכל להציל את העם מאשור: "מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי כִּי־יַצִּיל ה' אֶת־יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי" (לה).
אם בתחילת הנאום, הוא טוען שמלך אשור בא הנה בכוחו ובשליחותו של ה׳, בסוף הוא מתהפך לגמרי ומכריז שאין לה' כוח נגדו, וזאת הסיבה שירושלים תפול לפני צבאו של מלך אשור. מדוע אין רצף הגיוני לטענותיו?
כאן עלינו להיזכר למי רבשקה מכוון את דבריו. ממש כפי שהוא עצמו מסביר לאליקים: "הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחֹמָה" (כז). דבריו של רבשקה אינם מכוונים לאנשי הדרג הפוליטי, אלא לבטן הרכה של הממלכה, לאנשים הפשוטים השומרים על החומה והרועדים מפחד, שכל רצונם הוא רק שהמצור יסתיים ויוכלו לחזור לשגרת חייהם הנעימה. גם אם לקורא (או לשומע) הרציונאלי, היושב בביתו/בבית המדרש/בספרייה טיעונים אלו נראים סותרים, צריך לזכור שבמציאות זה לא משנה.
בשביל השומעים בזמן אמת נאום רבשקה, המלא בתיאורים מפתים של המציאות אליה יביא השלטון האשורי, והמנמק ברהיטות למה אשור עדיפה בהרבה על מצרים, הופך על ידי כשרונו הרטורי של רבשקה למאוד משכנע והגיוני.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער