איוב, כך נראה לומר, היה צדיק שחי בתקופה קדומה מאוד, סמוך לימי האבות, שעל הקורות אותו סיפרו הקדמונים סיפורים רבים ושונים, ועל יסוד הסיפורים ההם כתב מחבר הספר את משלו.
רבו הדעות האם איוב היה ונברא או שמא רק משל היה אולם דעתנו נוטה לסברה, שאמנם חי בתקופה קדומה מאוד איש צדיק ששמו "איוב", ועל הקורות אותו סיפרו הקדמונים סיפורים רבים ושונים. ועל יסוד הסיפורים ההם כתב מחבר הספר את משלו.
יחזקאל הנביא מזכיר בנבואתו את שלושת האנשים: "נח, דנאל ואיוב", כדוגמא לאנשים צדיקים ושלמים (יחזקאל י"ד יד). הדעת נותנת, אפוא, שכמו נח, כן גם דניאל ואיוב הם אנשים שחיו בדורות הראשונים והתהלכו עליהם סיפורים רבים. וכבר נתפרסם הדבר שדנאל שביחזקאל אינו דניאל איש חמודות, שחי בגלות בבל, ועליו ועל חזיונותיו מסופר בספר דניאל שבמקרא, אלא דנאל שביחזקאל הוא אחד הצדיקים הקדמונים, ונמצאו עליו סיפורים בכתבי אוגרית, ועיקר תכנם, שהיה דנאל צדיק, דן דין יתום ואלמנה, ולאחר שהיה חשוך בנים זכה לבן יחיד, אלא שבסופו של דבר נספה בנו יחידו של דנאל בעניין רע. ואף בקרב בני ישראל היו סיפורים על דנאל הצדיק מן הדורות הראשונים, וכן נמצא בספר היובלים שחותנו של חנוך (כלומר: אבי אמו של מתושלח) 'דניאל' שמו. מסתבר אפוא שכמו על נח ועל דנאל, כן גם על איוב התהלכו בעם הרבה סיפורים. מה היו הסיפורים האלה לא נוכל היום לדעת. אולם מתוך דברי יחזקאל הנביא אפשר לשער, שסופר על איוב שחי בדורות הראשונים, והיה צדיק גמור, ונמלט מרעה גדולה. ועל יסוד הסיפורים האלה, כתב מחבר ספר איוב את ספרו, ועיבד את הסיפורים הקדומים לפי צורכו ולפי דרך המשל שביקש מחבר הספר לשים לפנינו. סברה זו קרובה לדברי ריש לקיש, שהובאו במדרש רבה (סוף פרשת וירא) שאיוב אמנם היה, אבל הייסורים שבאו עליו לא היו.
ויש לומר, שאף לפי תיאורו של מחבר ספר איוב עולה, שאיוב חי בימים קדומים מאוד, סמוך לימי האבות: רכושו של איוב מתואר בלשון דומה לתיאור שבספר בראשית על רכושם של יצחק ושל יעקב. ושמות רעי איוב ושמות העמים הנזכרים בספר איוב דומים הרבה לשמות האנשים והעמים שבספר בראשית. ויש לומר, שבכוונה תחילה תלה מחבר ספר איוב את משלו באנשים ובמעשים של הימים הקדמונים, בטרם היות עם ישראל, ובטרם ניתנה התורה, לפי שעניינו של הספר עוסק בבעיות אנושיות כלליות: בעיית היחס שבין התנהגותו המוסרית של האדם לבין גורלו; בעיית ההשגחה הא-לוהית על בני האדם; ובעיקר בעיית הסבל והייסורים הפוקדים את האדם ועושים את חייו לחסרי טעם ומשמעות. כל הבעיות האלה הן משותפות לכל בני האדם כולם, ואינן מיוחדות דווקא לעם ישראל. ולא עוד, אלא הדיון בהן, לאור המעמד המיוחד של עם ישראל ותורתו, עשוי לסבך את הדיון, ולהסיח את הדעת מראיית השורשים של הבעיות האלו. וביקש מחבר ספר איוב להציע את הבעיות האלה מנקודת השקפה אנושית כללית, ועל כן בחר לרקע ספרו תקופה שבה טרם היה עם ישראל בעולם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל