מדוע בחרה התורה לכלול את פרשת טומאת הכהנים, המיועדת לכהנים בלבד, דווקא בחלק השני של ספר ויקרא ולא בחלקו הראשון המוקדש לכהנים בלבד?
מדוע בחרה התורה לכלול את פרשת טומאת הכהנים, המיועדת לכהנים בלבד, דווקא בחלק השני של ספר ויקרא ולא בחלקו הראשון המוקדש לכהנים בלבד?
הגמרא בזבחים יז ע"ב מניחה, שהגדרת אדם מסוים ככהן תלויה במידה רבה בעבודה שהוא עובד בפועל בבית המקדש. ניתן לומר, שהפרשיות הקודמות בספר ויקרא עסקו בהרחבה בעניין הכהן ותפקידיו-תיפקודיו בבית המקדש, אולם פרשתנו מתחילה לעסוק בקדושת הכהונה במובנה הרחב יותר, וביישומה מחוץ לעולם המקדש. במילים אחרות, פרשתנו משמיעה לנו שכהן נותר בכהונתו גם מחוץ לבית המקדש, וממנה אנו לומדים שדיני טומאת הכהנים אינם מיועדים רק לכהן המשמש במקדש, ששם הוא ייתקל בדינים אלו לעתים נדירות.
נדמה, שמה שנכון לגבי הכהן העובד במקדש נכון גם לגבי הכהן הרוחני שבכל אחד מאתנו. בדומה לכהן, גם לבן תורה ישנה זהות כפולה: מחד אנו מוגדרים על ידי שהייתנו בין ד' כתלי בית המדרש, אולם מאידך, גם כשאיננו נמצאים בבית המדרש בפועל אנו מחויבים לשאוף למקום תורה ולהזדהות עמו. בית המדרש הוא המקדש שלנו, ואנו נוהגים בו כפי שהכהן נוהג במקדש, אולם גם כשאנו עוזבים את בית המדרש אנו ממשיכים לשמור על זהותנו כבני תורה. כמו כהן המצוי בתל אביב, אף אנו ממשיכים להיות בני תורה מחוץ לבית המדרש, עם כל האחריות הכרוכה בדבר.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון