להיזהר מאש זרה

עבודת ה' עלולה להכיל אש זרה - זה החידוש הגדול של הפרק שלנו. עצם העובדה שמדובר בעבודת הא-לוהים אינה מבטיחה שהיא לא תכלול את הסכנות הגדולות ביותר וההתדרדרות הנוראה ביותר. נביאי ישראל לימדו אותנו את היסוד הזה שוב ושוב, והראו כי אפשר שהבאת הקרבנות עצמה לא תהיה רצויה בעיני ה', בשל העובדה שהיא נעשית בהקשר של עוול חברתי, ושל רמיסת האדם. הפרק שלפנינו מלמד אותנו כי האש הזרה עלולה להיות מוצתת מכיוונים שונים ומגוונים. ומכולם צריך להיזהר.

התורה שבכתב סתמה, ואך כתבה כי בני אהרון הביאו אש זרה אשר לא ציווה ה'. מה שסתמה התורה שבכתב פענחו חכמי התורה שבעל פה, ולימדו אותנו כי ישנן אפשרויות רבות לאש זרה בעבודת ה'. בראש ובראשונה, הם ראו את הדגשת התורה "אשר לא ציווה אותם" (א), ולימדו כי עבודת ה' צריכה לתור אחרי הציווי הא-לוהי, ואין האדם קובע לריבונו של עולם כיצד לבוא בפניו. לא זו בלבד, אלא שהם לימדו אותנו כי אין מדובר בחוויה אקסטטית הנובעת משכרות הנפש, אלא שיש לבוא בפני הקב"ה כאשר אנו לא שתויי יין. אמונת האדם נעשית בעיניים פקוחות ומתוך אחריות, ולא על ידי ביטול העולם כולו כאיש שיכור.

גם למסורת יש תפקיד מהותי ביותר. אנו לא עומדים מול הקב"ה כבודדים. אנו מהווים המשך לשלשלת המופלאה שהחלה ב"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", ושלשלת זו קושרת את קיום התורה שלנו עצמנו למתן תורה. בשעה שהורו בני אהרון הלכה במקום רבם הם קעקעו למעשה את השלשלת המיוחדת הזו. ועל ידי כך סטו מהדרך המיוחדת לעם ישראל, שהלכה והתגבשה לאורך הדורות, מתוך נאמנות ומסירות.

דעות נוספות בחז"ל שתרו אחרי מהות ההקרבה הזרה של בני אהרון מלמדות אף הן את העיקרון שלימים ניסח אותו רבי יהודה הלוי ביסוד ספרו - יכולה כוונתו של אדם להיות טהורה וכנה מול האמונה, אולם מעשיו אינם רצויים. החתירה המתמדת צריכה להיות לא רק להצתת אש האמונה, אלא לטיהורה וכינונה, מתוך זהירות שלא תהיה זו אש זרה. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך האתר של ישיבת אורות שאול