הרמב"ם מחדש כי המצווה איננה רק בהדלקת המנורה אלא גם בהטבתה. דומה כי עניינה של ההטבה הוא בחתירה לאיכות במצוות ובעצם הידיעה שאת תוצאות העבודה המאומצת נראה רק מאוחר יותר.
קיימת מצווה לערוך ולסדר את הנרות, הוי אומר הטבה בהקשר למנורה שהיא בבחינת שיפורה, תיקונה וניקיונה. 'להיטיב' זו פעולת שיפור מבחינה איכותית. במקדש מושם דגש על איכות, ויש לדגש זה משמעות גם בתחומים רוחניים. טכנית, ניתן להדליק את הנר גם ללא הטבה וללא ניקוי - אך מצווה לנקותו ולצחצחו. חתירה לאיכות במצוות ההדלקה מוצאת את ביטויה גם בהדלקה עצמה שנעשית בשמן זית זך.
ישנה נקודה שנייה המאפיינת את ההטבה. בהדלקה אין עמל כלל, והתוצאות באור המבהיק הינן מיידיות. בהטבת הנרות המצב הפוך. העבודה היא שחורה ומלוכלכת, ולאחר כל זאת אין עוד כלום, זוהי רק הכשרת הקרקע של שעות הבוקר, להדלקה שתהיה בין הערביים. ואם כן בהטבה ישנה יגיעה, אך תוצאות עדיין אין.
לא פעם אנו מוצאים את עצמנו במצב בו אנו מוכנים לעסוק בהדלקה ופחות בהטבה. יש לבחון באיזו מידה אדם ניגש למשימות שלפניו בתחושת עמל ויגיעה של ממש, תוך כדי הצבת מטרות, והפשלת שרוולים בכדי להשיגן. אנחנו צריכים להדליק, אך כדי להדליק עלינו להיטיב. אנחנו צריכים לתבוע מעצמנו השקעה רבה הן במישור הכמותי, והן במישור האיכותי. זה לא תמיד נעים, אך זה מתבקש ונדרש, במיוחד בלימוד תורה.
ללא עמל וללא תחושה של התמודדות ונכונות לצלול לעומק, לא נוכל לצבור ידע. רש"י על הפסוק "אם בחקתי תלכו" (ויקרא כ"ו, ג) מצטט את דברי חז"ל: "שתהיו עמלים בתורה". הדגש במימד ההטבה שבתלמוד תורה הוא קריטי בכדי שהלימוד יהיה בבחינת עבודת ה', מתוך דביקות והזדהות עם ה' ותורתו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון