להציב שאיפות - ולעמוד בהן

כִּי־תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי־דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃  וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא־יִהְיֶה בְךָ חֵטְא׃ מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ׃ (כ"ג, כב-כד)

פרשת נדרים יש בה צדדים חיוביים מצד הצבת השאיפות הגבוהות והרצון להתפתח ולהתקדם אולם יש בה גם צדדים שלילים של סכנה שלא יעמוד במה שקיבל על עצמו.
שני צדדים אלו של פרשיית הנדרים, הם גם הצדדים בהתנהגות בני האדם. מחד, קיימת באדם נטייה לשמרנות - לשמור על הקיים, לא להיכנס להתחייבויות מיותרות, לא להסתבך. מאידך קיימת בו השאיפה לפרוץ קדימה, לנסות דברים חדשים, לכבוש ולהרחיב אופקים.

מהי, איפוא, דרך הישר - האם על האדם לנדור ולקבל על עצמו התחייבויות או שמא עדיף שלא יסתכן אלא יישאר במצבו וברמתו הנוכחית?

התשובה לכך אינה חד משמעית ולמעשה נתונה במחלוקת בגמרא:

"והא כתיב 'וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא' וכתיב 'טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם' (קהלת ה', ד) ותניא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם". (חולין ב, ע"א)

אסור לאדם להישאר במצבו ולקפוא על שמריו, אלא עליו לשאוף ליותר, הן בתורה והן בתחומים אחרים, עליו להציב מטרות ולהשיגן. אמנם עליו לדעת לעשות זאת במידה נכונה, כך שאכן יוכל לקיים את שקיבל על עצמו, ולא יותר. שכן אם יציב לעצמו מטרות נעלות ללא יכולת להשיגן ולקיימן, הרי שבאי קיומן ישנה סכנה גדולה. מחד, הדבר יוכל להביאו לידי זלזול וקלות ראש באותם דברים נעלים, ומאידך יכול להביאו למפח נפש בשל האכזבה על אי יכולת לעמוד במשימות.

אדם המציב לעצמו משימות ומעשים ומקיימם הרי הוא הטוב מכולם וגם ר' מאיר יודה בזה. הדרך הנכונה הרי היא אמורה בפסוק: "מוצא שפתיך תשמר ועשית" (פס' כד).

נערך על ידי צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM