מעמד הפגישה בין שר צבא ה' ליהושע כולל גם את הציווי להקיף את יריחו עם שופרות, ומזכיר את מעמד הסנה ואת מעמד הר סיני. מעתה הגאולה איננה נעשית על ידי הקב"ה לבדו אלא מוטלת על בני ישראל.
שר צבא ה' הוא מלאך. הביטוי "וחרבו שלופה בידו" (יג) נאמר בתנ"ך על מלאכים.
יהושע לא מבין לשם מה בא אליו מלאך, והתשובה: "אני שר צבא ה', עתה באתי... של נעלך מעל רגלך... ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו... וסבותם את העיר" (ה', יד- ו', ג). כלומר: אנו יוצאים לקרב, התפקיד שלך הוא להקיף את יריחו.
הציווי על המלחמה ביריחו (תחילת פרק ו'), הוא המשך של הסיפור על שר צבא ה' (סוף פרק ה').
במקומות רבים מצאנו שה' מדבר אל אנשים באמצעות מלאך. גם כאן, "ויאמר ה' אל יהושע" (ו', ב) היה באמצעות המלאך, שר צבא ה'. אפילו אל משה בסנה התגלה ה' באמצעות מלאך.
"של נעלך מעל רגלך" (טו) – אמירה זו דומה לאמירה שנאמרה למשה במעמד הסנה (שמות ג'). הזהות בין מעמד הסנה שמשה חווה בחורב למעמד שיהושע חווה ביריחו מלמדת שהשכינה לא שורה עוד בהר סיני. היא שורה כאן בארץ, והמשימה הנוכחית מצריכה חליצת נעל, כמו בסנה.
ההבדל הוא שכעת המשימה מוטלת על כתפי בני ישראל. הגאולה איננה בידי הקב"ה ושליחו, אלא על בני ישראל לפעול למענה. כשם שבארץ כבר לא יורד מן, ובני ישראל אוכלים מתבואת הארץ, כך גם כיבוש הארץ מוטל על בני ישראל.
כמו במעמד הר סיני, יהיו קולות שופר. אבל הפעם – אין קולות מן השמים, אלא בני ישראל ממונים עליהם.
התפקיד עובר אל העם.