אי הסכמתו של גדליה להצעתו של יוחנן לפגוע בישמעאל נבעה אמנם מרוב חסידותו, אך מסביר בעל המסילת ישרים כי הוא טעה בכך משום שהיה עליו להתבונן גם על התוצאות וההשלכות האפשריות של מעשהו.
ספר מסילת ישרים פרק כ
והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.
הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח "שקר אתה דובר על ישמעאל" (ירמיה מ', טז), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א) על הפסוק "את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה" (ירמיה מ"א, ט).
והבית השני גם הוא חרב על ידי חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק - במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו): סבור רבנן לקרוביה [=להקריב את הקורבן שהביא הקיסר], אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה [=להרוג את הקורבן] אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג, בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר' יוחנן על זה: ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו.
רמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, נולד באיטליה בשנת 1707. עסק רבות בחכמת הנסתר וחיבר ספרים רבים. נחשד על ידי מספר תלמידי חכמים בשבתאות וסבל מחרמות עד שנאלץ לעבור לאמסטרדם, שם גם כתב את הספר 'מסילת ישרים' - ספר מוסר המדריך את האדם כיצד לעלות במדרגות הקדושה. עלה לארץ והתיישב בעכו, שם גם נפטר.