האם חטאה שרה בעינוי הגר, כפי שטוענים רד"ק ורמב"ן? מה פירוש 'וַתְּעַנֶּהָ'? האם בהכרח מדובר על עינוי פיזי? האם זו הסיבה שהגר ברחה?
רד"ק מתאר בצורה קשה את התנהגותה של שרה:
"אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות"
רמב"ן בפירושו נמשך אחר כיוון פרשני זה ורואה בכך חטא עליו נענשו צאצאי שרה:
"חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי"
אלא שאם כך כיצד יש להסביר את צווי המלאך להגר "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ"? האם המלאך ציווה עליה לחזור ולסבול תחת שרה? האם סביר שהיא תקשיב לדרישה כזו?
ואכן, את הציווי של המלאך מסביר רמב"ן אחרת: "צוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה".
כאן מסביר רמב"ן שעינוי הוא שעבוד וקבלת מרות.
לאור הפירוש של רמב"ן לצו המלאך אפשר לחזור ולפרש גם את "ותענה שרה" באותו אופן (וכך, בשינויים מעטים, עשה אברבנאל). כאשר נתנה שרה את הגר לאברהם היא למעשה שחררה אותה מתפקידה כשפחה, וכעת, לאחר שהגר התגאתה על שרה היא שבה ושעבדה את הגר מחדש. אולם הגר שכבר טעמה טעם חופש, לא הסכימה לחזור לתפקידה הקודם וברחה לה למדבר.
שאלה למחשבה: מדוע בכל זאת לא פירש כך רמב"ן, למרות שגם הוא מסכים שעינוי יכול להתפרש במשמעות של שיעבוד?