לישון עם חרב ביד

הליכה לישון הייתה לאורך ההיסטוריה נקודה מורכבת. הניתוק ממה שמסביב והמעבר לעולם של חושך שדומה למיתה, פיתח עולם שלם של הגנות. אחת מהן היא קריאת שמע שעל המיטה. ר' יצחק חיבר את המזמור שלנו לריטואל זה:

"אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו,
כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו.
שנאמר "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (תהלים קמ"ט, ו)".
(תלמוד בבלי מסכת ברכות ה עמ' א)

ר' יצחק רואה את קריאת שמע שלפני השנה כמעין חרב בעלת להב כפול, חרב שיכולה לפגוע בכל מי שירצה להרע לאדם הישן. את טענתו הוא מחזק באמצעות פסוק מפרקנו המתאר את מי שמדבר על רוממות האל ובידו מחזיק בחרב.

הגמרא התקשתה להכיל את החיבור שעשה ר' יצחק בין דברי המזמור ובין ההליכה לישון, ולכן שאלה:

"מאי משמע?
אמר מר זוטרא ואיתימא [=ויש אומרים] רב אשי: מרישא דענינא [=מראשית הנושא],
דכתיב "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם" (תהילים קמ"ט, ה),
וכתיב בתריה: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (שם, ו)"
(תלמוד בבלי מסכת ברכות ה עמ' א).

מסבירים האמוראים שבשביל להבין את דרשתו של ר' יצחק יש לחזור פסוק אחד לאחור, אותו פסוק מדבר על אותם אלו ששרים על מיטותיהם, כאשר הפסוק הבא אחריו (ובו אנו עוסקים) מתאר את מחזיקי החרב.
החיבור בין שני הפסוקים מחייב סוג כזה של דרשה.

באדיבות אתר 929