ללכת שבי אחריו

שני עולמות מנוגדים נפגשו כאן. מצד אחד עמד הנביא שנצרף באש בסיני, שלא היו לו בית ומשפחה, ורוח ה' לקחה אותו אל אשר לא נדע; מולו ניצב בן האיכר העשיר, שחרש את האדמה בראש שנים עשר צמדים.
ההליכה אחרי אליהו דרשה מאלישע שינוי ערכין מוחלט - לעזוב לצמיתות בית אוהב, מוצק וקבוע עם כל קנייניו. והנה רק השליך אליהו לאלישע את אדרתו וכבר עזב הלה את הכל ורץ אחריו. עוד רגע היסס אלישע וניסה להתרפק על העולם הזה, אבל בעקבות גערת אליהו קבע את דרכו והחליט לאיזה עולם הוא שייך. אלישע למד שאין אפשרות לחיות בשני העולמות, אי אפשר ללכת עם אליהו ויחד עם זאת לשמור על קשרי העבר וערכיו.
אלישע כרת את כל החוטים שקשרוהו לעברו, זבח את צמד הבקר ובישלו בכלי המחרשה. בכך שחט את מטה לחמו ובבת עינו של האיכר וביטל את עולמו הקודם כעפרא דארעא: "מיד הפקיר את כל אשר לו וזרע את כל השדה מלח" (ילקוט שמעוני ב', רכד).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן