ללמוד מדמותו של נח

כשם שפרצופיהם של בני אדם אינם שווים, כך דעותיהם אינן שוות. כל אדם הוא עולם לעצמו וכך גם הצדיקים, אין שני צדיקים זהים. כל צדיק מתייחד במעלותיו הייחודיות, על פי אישיותו, תקופתו ותפקידו בעולם. כל צדיק מתייחד גם בחסרונותיו שהרי "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ).
לפיכך, אנחנו מצווים ללמוד ממעשיהם של צדיקים ולא לחקותם. אדם צריך ללמוד הנהגות טובות ומידות טובות מצדיקים שונים, ולבנות את עצמו כפי מה שמתאים לו, למבנה אישיותו, להקשר שלו בזמן, במקום ובחברה, וכפי שראוי על פי המשימות הנדרשות ממנו בנסיבות המיוחדות שלו.
מה אם כן, נלמד מנח הצדיק?
מה בין נח לאברהם? אברהם הוא צדיק מהלך. מה"לך לך" הראשון – מארצך, ועד ה"לך לך" האחרון לעקדה בהר המוריה, הוא נמצא בתנועה ובעשייה פעלתנית. פוגש באנשים, מתמודד איתם, נלחם על אמונתו, עומד בנסיונות: נמרוד, תרח, לוט, ענר אשכול וממרא, העבד, חניכיו ילידי ביתו, מלך סדום ושאר המלכים, מלכיצדק, המצרים, הפלשתים. ואף מבית: שרה, הגר, ישמעאל, בני קטורה...
ונח? נח כשמו כן הוא: צדיק נינוח. "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" (ה', כט). מסביב יהום הסער והוא נדרש להתבצר עם משפחתו בתיבה ולאסוף אליה גרעיני חיים שמהם ינביט את כל היקום שאחרי המבול. הוא לא נאבק, לא מתווכח, אפילו לא זז ממקומו. אמנם לפי חז"ל, במשך התקופה הארוכה של בניית התיבה הוא הבהיר לכל מי שהתעניין שצפוי מבול, אך גם הם אינם אומרים שהוא סבב בעולם והטיף בכיכרות ובשווקים לשוב אל ה'. יש המאשימים אותו על כך וסבורים שבשל כך נקרא המבול על שמו בספר ישעיהו: "מי נח" (ישעיהו נ"ד, ט). יש מפריזים ומכנים אותו "צדיק בפרווה" שדואג רק לעצמו, יש אומרים שהיה צדיק רק "בדורותיו" ואילו היה חי בדורו של אברהם לא היה נחשב, אבל הרי אי אפשר לקחת ממנו את השבחים שבהם זיכתה אותו התורה, ובראשם: "ונח מצא חן בעיני ה'" (ו', ח)! 
אכן, יש צדיקים שכאלה, ויש צדקות שכזאת. לא כולם בבחינת אברהם, מלאי עשייה, פעלתנות ויצירה. יש מבני אישיות נינוחים יותר ויש תקופות ומצבים הדורשים נחת רוח. נח הוא צדיק בבחינת שבת. הוא מלמדנו שיש ערך וחשיבות גם לנינוחות, לנחמה, למציאת חן, לקורטוב של נחת.