למה דווקא בכורות?

בפרק י"א מבשר משה לפרעה כי במכה האחרונה אשר תבוא על מצרים ימותו כל בכורות מצרים. בכורות האדם למיניהם: בכור פרעה, בכור השפחה ובכור השבי וכן בכורות הבהמה. לעומת זאת, אצל ישראל לא תהיה כל אבידה בין באדם ובין בבהמה. בעוד שבמצרים תשמע צעקה אנושית מחרישת אוזניים הרי שבישראל לא תשמע אפילו נביחת כלבים (ו-ז).
מה ראה הקב"ה להרוג דווקא את בכורות מצרים ובזה לחתום את סדרת המכות?
דומה כי הבכורה בזמן הקדום העידה על יורש העצר, ממשיך המסורת והשושלת, המנהיג והשולט בבית ומוקד החיבור בין ההורים לילדים. כך נראה אצל קין והבל ואחר כך גם אצל יעקב ועשו וכך אמור היה להיות בשבטי ישראל.
בהריגת בכורי מצרים ישנה מטרה למוטט את משפחות מצרים ולהפסיק את ההמשכיות של האומה הזאת. היא סיימה את תפקידה בהיסטוריה - להוציא גוי (ישראל) מקרב גוי (מצרים), וכעת לא יוסיפו לראותם עד עולם, כפי שיתברר בקריעת ים סוף (י"ד, יג).
באותה העת, בה נחרב העם המצרי - מתבסס עם ישראל הקרוי בנו בכורו של הקב"ה (ד', כב). הוא בכללותו, ישמש כעם סגולה הממשיך את כלל האנושות וישמש כמתווך בין הקב"ה (ההורים) לכלל העמים (הבנים).
דומה כי ההבדלה במכה זו היתה בין בכורות מצרים לעם ישראל כולו (שנחשב כולו כבכור). בהמשך מבקש הקב"ה להקדיש את הבכורות מישראל לעבודה (פרק י"ג) בגלל החשיבות הטבעית שלהם, ולא בהכרח בגלל הצלתם במכת בכורות, שכן כל עם ישראל ניצל.
מצוות פדיונם מופיעה רק לעת כניסתם לארץ. או אז, כבר איבדו את תפקידם לטובת הלויים בעקבות חטא העגל ולא נותר אלא לפדותם (במדבר ח').