למה לא הקשבת לנביא?

רעש אדמה חמור בימי עוזיהו, שייזכר עוד מאות שנים (זכריה י"ד, ה) התפרש כאות משמים, יחד עם נבואות הקֵץ של עמוס וישעיהו, ותקופת העצמאות של עם ישראל בארצו - נסתיימה.

שנים אחדות של דממה נבואית בימי יותם בן עוזיהו – המלך התם, היחיד שלא יוחס לו שום חטא – ואחר כך קריסה מוחלטת. מול השתלטות המעצמה האשורית, התפצל האזור כולו בין מורדים לבין נכנעים. כל המרידות הסתיימו בניצחונות אשוריים, שכבר ראו את עצמם כמלכי העולם ('מלך ארבע כנפות הארץ' בלשונם).

ישעיהו הנביא נשלח לתוך השדה הפוליטי הרותח, מול המלך אחז ששקל כניעה מרחיקת לכת לאשור ("עבדך ובנך אני"; מל"ב ט"ז, ז), כדי להציג דרך 'ביניים'. לא להצטרף לפקח ורצין המורדים, אך גם לא להיכנע לאשור, להחזיק מעמד, לבטוח בה'. ולהמתין לתִגלַת פִּלאֶסֶר מכונן האימפריה האשורית, שיהפוך את פקח ורצין ל'שני זַנבוֹת אוּדים עֲשֵנים', גם בלי שוחד-חנופה של אחז.

דבר זה יקרה בתוך כשנתיים* – "בטרם יֵדַע הנער מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטוב"** (ז', טז), והבן הצעיר יותר עוד לא יֵדַע "קְרֹא אבי ואמי" (ח', ד).

אחז ראה את ירושלים במצב נואש, ולא היה מוכן להקשיב לנביא. התוצאה הייתה פתיחת שערי ירושלים לעבודת אלילים הרווחת באזור. בעיני אחז ותומכיו "עָזַב ה' את הארץ" (יחזקאל ח', יב), כביכול פג תוקפה של יציאת מצרים, ואשור ואליליה שולטים כעת בכל. כך יש להבין את קיצוץ יציקות שעשה המלך שלמה בבית ה' (מלכים ב ט"ז, יז), ואת ההשתתפות בחגיגות הניצחון של אשור בדמשק עם האלילים המקומיים (שם, י-יג).

________________________________________

* 65 שנה (ז', ח) הם כנראה ציטוט של נבואה קדומה.
** להבחין בין אבן לסוכריה.

באדיבות אתר 929