למה נידמו דברי חכמים?

עולם הדימויים המקראי עשיר מאין כמוהו, ועליו הוסיפו חכמים משלהם.

דוגמה יפה לכך מצויה בדברי קהלת: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (יא).

מכל הדימויים שבעולם, בחר קהלת לדַמות את דברי חכמים ל"דרבן" ול"מסמר" שנטועים-קבועים בראש מַלְמַד הבקר, ומכוונים את הבהמה החורשת ללכת בתלם ולא לסטות הימנו.

והיו שראו בדימוי ה"מסמר" החד, ביטוי לחלק מדברי חכמים שגם אם לעיתים הם דוקרניים ועוקצניים, תכליתם חיובית: לכוון את האדם לדרך הישר.

הנתינה מ"רועה אחד" באה להדגיש שלמרות שיש בדברי קהלת, כמו בדברי חכמים, אמירות הנראות לעתים משונות, אם לא חתרניות ממש, בסופו של יום הכל "ניתן מרועה אחד", ו"אלו ואלו – דברים א-להים חיים הם".

כדרכם, לא הסתפקו חכמים בדימוי עשיר זה והוסיפו עליו דימוי משלהם, מפתיע-משהו, ה"חותך" את המילה "דרבונות" ודורש אותה כמין נוטריקון, מעין-קיצור: "כדור [של] בנות": "מַה כַּדּוּר זֶה מִתְכַּדֵּר מִיָּד לְיָד וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת לָאָרֶץ, כָּךְ "לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם, הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד" (יהושע כ"ג, יד). מַה כַּדּוּר זֶה מְקַלְּעִין בָּהּ בַּיָּדַיִם וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת - כָּךְ משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לִכְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה".

בקיאותם של חכמים הראשונים במשחקי הכדור של הבנות מלמדת פעם נוספת על היותם מעורים בחיים ומעורבים בדעת עם הבריות. מסירת הכדור מיד ליד מסמלת בעיניהם את שלשלת מסירתה של התורה שעל-פה. למרות הגלגולים והכִּדְרורים הרבים שעברו, הריהם עומדים בתוקפם.

במסורת חז"ל, הוסיפו וזיהו את "בעלי האסופות" עם הסנהדרין, שמתאספים באסיפה-מקום אחד (ראו במדבר י"א, טז: "אֶסְפָה לי שבעים איש"), ו"מאספים" את דברי התורה אל מקום אחד. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929