למה סֻכּוֹת?

לאחר הפרידה מעשו, יעקב נוסע לסוכות, בונה לעצמו בית ולמקנהו סוכות וקורא למקום 'סֻכּוֹת'. רבים תמהו על העובדה שבעוד שבניית הבית היא המעשה המרכזי שעושה יעקב ובניית הסוכות היא הפעולה המשנית, יעקב קורא למקום על שם פעולה זו. שאלה זו העסיקה גם אדמורי"ם רבים ובתוכם את רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן רסו).

על מנת להבין את דבריו נעיר בקצרה על משמעות הסוכה. התורה מצווה לשבת שבעה ימים בסוכה וחז"ל (סוכה דף ב.) דרשו: "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". היציאה לדירת ארעי מערערת את הבסיס המוצק עליו נשען האדם כל ימות השנה. בבית קירות העץ או האבן מגנים על האדם מפני רוח שאינה מצויה. הגג מגונן מפני הגשמים והשלגים, ובעידן המודרני חום וקור קיצוניים מתמתנים על ידי חימום או קירור באמצעות מזגן.

שגרת החיים המוגנת של האדם, הופכת את השפע שבתוכו הוא נתון לברור מאליו. השגחתו היומיומית של ה' יתברך הופכת לשגרת חיים בלתי מודעת. הסוכה בארעיותה, מחדשת אצלנו את התודעה הניסית, את העובדה שאנו תלויים תלות מוחלטת בה' יתברך ובהנהגתו.

רבי נחמן כותב ש"העוסקין בבנין מזיק להם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה י"א) 'כל העוסק בבנין מתמסכן' כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל". התנועה של בניית הבית, כותב רבי נחמן, הינה תנועה של התרחקות מה' יתברך, תנועה שיש בה רצון לעצמאות, להעדר תלות.

האופן היחיד שבו אפשר לקדש את בניית הבית, היא על ידי עשיית סוכה. יעקב בונה את ביתו ובית זה נשען על בניית הסוכה למקנה. הסוכה מקדשת את הבית ומאפשרת את בנייתו. זו הסיבה שהמקום נקרא דווקא 'סֻכּוֹת'. הבית מתקיים בזכות הסוכה. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון