להתפלל עם כל הלב - זהו אחד היעדים הרוחניים העמוקים ביותר בחיי האמונה. יש להשיב את התפילה למקומה הראוי, ולעשותה לא כחובה שיש לעמוד בה כי אם כדבר מה הנובע מכל הלב.
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (יג) - בין הראשונים ישנה מחלוקת מהי ההוראה ההלכתית הממוקדת העולה מפסוק זה. לדעת הרמב"ם פסוק זה מלמד בין השאר על חובת התפילה - איזוהי עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה - אמנם, זה אינו הפיסוק הראוי לאור הטעמים, שכן לאור הטעמים אנו למדים כי יש לקרוא "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹוקיכֶם וּלְעָבְדוֹ - בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" אולם ניתן ללמוד מהפסוק גם את עניין התפילה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן אין מצוות תפילה קבועה מהתורה, ואין היא קשורה למצווה לעבוד את ה'. הפסוק נדרש אליבא דרמב"ן כחובה לעבוד את ריבונו של עולם עם "כל הלב" - לא לעשות את המצוות כבדרך אגב, כי אם להיות קשורים בו בדביקות, בכל לבבנו ובכל נפשנו.
כדרכן של מחלוקות, אין צורך להעמיד אותן האחת כנגד השניה, כי אם ניתן לראות אותן כמשלימות זו את זו. ניתן אף לאחד את הדברים ולומר כי את התפילה יש להתפלל עם כל הלב, לאמור: איחוד דברי הרמב"ן והרמב"ם משמעו קריאה להשיב את התפילה למקומה הראוי, ולעשותה לא כחובה שיש לעמוד בה, ואף לא כרוטינה קבועה בסדר היום בלבד, כי אם כדבר מה היונק מכל הלב.
התפילה היא המקום בו מתחולל הדיאלוג שבין אלוקים ואדם, ואף שבימים אלה עדיין אין אנו זוכים לחידוש הדיבור של הקב"ה עמנו, אנו יודעים כי הוא שומע תפילה וכי דברינו באים לפניו. לא תמיד הוא נענה בחיוב, ולא כל אימת שאנו מבקשים דבר מה בכלל מדובר על משהו טוב (על כן אנו מבקשים שימלא את משאלות לבנו לטובה, ולא "כל שנבקש לו יהי"). העולמות הנאדרים המקופלים בעולמה של תפילה כל כך חיוניים בעולמו של האדם, וככל שהוא דבק בה יותר הוא מוצא עצמו קרוב יותר לריבונו של עולם, עם רצון מזוכך יותר ומשפיע יותר. להתפלל עם כל הלב - זהו אחד היעדים הרוחניים העמוקים ביותר בחיי האמונה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול