לפשר רצף הנבואות

דומה שאין עוד נביא כירמיהו שמשתף אותנו באירועי חייו הסבוכים - ייאוש, ניסיונות רצח, תפילות להצלה ותפילות הודיה. אחת החטיבות שמהווה חלון הצצה לחייו הסוערים של ירמיהו באה בפרקים י"א ו-י"ב והיא כוללת מספר נבואות שמספרות על תפילות של ירמיהו ותשובות ה', שמתוכן אנו יכולים להשלים פאזל שלם של סיפור חיי ירמיהו בתחילת דרכו. על אף שישנם קשיי טקסט, התמונה ברורה – ירמיהו הנביא הצעיר נרדף בענתות על ידי משפחתו ושכניו.

"וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת... וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד. וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם ה' וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ... הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב..." (י"א, יב-כג).  

תשובת ה' (י"ב, ו-ז) משלימה עוד פרטים בסיפור. משפחתו דיברה אליו טובות, וה' הצילו מידם וגילה לו שלא יאמין בקרוביו ובמשפחתו שזוממים לו רעה. האם רצו קרוביו לנשלו מאדמתו, או אולי רצו להורגו? לעולם לא נדע את התשובה במדויק. ספר ירמיהו ממשיך ומספר על חיי הנביא, וככל שהנביא הופך לדמות ידועה ומפורסמת, הסיפורים ברורים ומפורטים, והניסיונות להרוג את ירמיהו חוזרים ומקבלים תיאור מפורט.

מדוע מספר לנו הספר על האירועים הקשים בחייו של הנביא? אפשר לענות מספר תשובות, ואנו ננסה לעקוב אחר עריכת ספר ירמיהו ותשובתה לשאלה זו.

אחת השאלות הגדולות בספר ירמיהו היא בנוגע לעריכת הנבואות. לעתים הקורא חש שהספר הוא לקט חסר סדר ושיטה. כך גם בנבואות בהן אנו עוסקים. הנבואה הראשונה מספרת על תלונתו של ה' - "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (י"א, טו-יז). נבואה זו דומה ברוחה לנבואת ישעיהו - "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי... כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א', יב-טו). לאחר נבואה זו באה סדרת הנבואות על האירועים בענתות, ולאחר מכן באה נבואה בה ה' מבכה את בגידת ישראל (י"ב, ז ואילך), האם יש קשר בין נבואה לנבואה, או שלפנינו לקט חסר כל סדר ושיטה?

דומה שהפעם יש כאן מלאכת מחשבת. לאחר הנבואות על בגידת המשפחה והשכנים של ירמיהו, באה נבואה שמתחילה במילים "עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי... רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי" (י"ב, ז-יא). הקורא סבור שמדובר בירמיהו ששכניו בגדו בו ובסוף הוא עזב את ביתו. בהמשך הנבואה אומר הנביא "כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה" (שם, יד). הקורא בטוח שירמיהו הוא הדובר, אולם אז בא המשך הפסוק - "אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם" (שם).

הקורא מבין שהמתלונן אינו ירמיהו אלא ה' המבכה את בגידת ישראל. כך נוצר מבנה מעניין - הנביא פותח בתלונת ה' כנגד הבאים לביתו "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (י"א, טו), ממשיך בתלונות ירמיהו על הפוגעים בו ובנחלתו, ומסיים בתלונת ה' על עזיבת נחלתו.

הקורא שמזדהה עם ירמיהו ומסכת חייו הקשה, לפתע מבין שהנביא אינו רק מוסר של דברי ה', אלא כל הווית חייו היא אמירה לעם שגם הא-לוהות סובלת, והנביא במסכת חייו הוא שיקוף לסיפור של א-לוהי ישראל. ולפתע עריכת הנבואות שנראית בספר ירמיהו אולי כחסרת היגיון, מתגלה כאחד המפתחות להבנת נבואת ירמיהו וחייו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929