לפתח חטאת רובץ

"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (ז)

קשה לנתק את הדיון בשלוש מילים אלו מן הפרשנות לדבר ה' בשלמותו, ואין בדעתנו לדון בפסוק ז הקשה, דיון התובע מסגרת רחבה. ובכל זאת ננסה להאיר מילה אחת בו: מהו "פתח"?

המילה "פתח" מופיעה במקרא בדרך כלל בסמיכות: "פתח התבה" (בראשית ו', טז), "פתח האהל" (שם י"ח, א), "פתח הבית" (שם י"ט, יא) וכדומה. אף אם אינה בסמיכות ממש, ניתן ללמוד מן ההקשר שבו היא מופיעה על הסומך שלה: פתח של איזה דבר הוא. במקומות בודדים מופיעה המילה ללא סומך, ולא בהקשר שניתן ללמוד ממנו על הסומך. כזה הוא פסוקנו, ולפיכך רבו הפירושים שהשלימו סומך זה מדעתם (פתח הקבר, פתח הבית, פתח הפה ועוד), ואין פירוש המניח את הדעת.

בספר "עבודת אבותינו, או: החקלאות העברית לפי כתבי הקודש", כותב מחברו ד"ר מ' זגורודסקי (עמ' 37):

"'הפתח' זוהי השכבה העליונה הנפתחת על ידי המחרשה.

'לפתח חטאת רבץ' (בראשית ד', ז) - החטא רובץ בשדה.

'ואנו ואבלו פתחיה' (ישעיהו ג', כו) - שדותיה.

'ועל פתחינו כל מגדים' (שיר השירים ז', יד) - על שדותינו.

מכאן השם 'פיתוח' לחרישת השכבה העליונה".

בפסוקים שהובאו ברשימה זו אין ה"פתח" משמש דבר אחר הסומך אותו, אלא הוא עומד בפני עצמו, ומשמעו: שדה חרוש

אם צודק פירוש זה למילה "פתח" בפסוקנו, נמצא כי דבר ה' נועד ללמד ולהזהיר מפני הסכנה המוסרית האורבת ל"פתחו" של עובד האדמה. סכנה זו היא ה"חטאת" הרובץ בשדה.

מידת התממשותה במציאות החברתית תלויה בשאלה, עד כמה מושל עובד האדמה באותו "חטאת" מהותי המלווה את עבודתו בה כצל.

מהו החיסרון בעבודת האדמה שאליו רומז סיפורנו?

קראו על כך בדברי הרש"ר הירש

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון