לקבל את עול מלך בבל

לאחר עלייתו של צדקיהו למלוכה, מנסות מדינות האזור להתארגן מחדש כנגד האימפריה הבבלית. המדינות הקטנות מסתמכות על כוחה של המעצמה המצרית, ונציגיהן מתכנסים בירושלים במטרה להתנגד לכיבוש הבבלי ההולך ומתרחב. הנבואות למלכי האומות, למלך יהודה ולעם, המצויות בפרקנו, נאמרו על רקע כינוס זה. מן הפרק עולה שנביאי השקר באומות העולם ובישראל מעודדים את מהלך ההתנגדות לאימפריה הבבלית, ורק ירמיהו ניצב לבדו, מתריע כנגדו, ומלווה את דבריו באמצעי המחשה סמלי – מוסרות ומוטות, המיועדים לחזק את המסר למלכים - עליהם לקבל את שעבוד בבל ולא לשמוע לדברי נביאי השקר.

א. הנבואה הראשונה והארוכה בפרק (ד-יא) מופנית למלכי האומות:

1) השורש ׳עבד׳ חוזר שמונה פעמים בנבואה ושוזר את רעיונותיה העיקריים – עקבו אחר היקרויותיו והקשריו השונים: הציווי להכנע למלך בבל וטעמו; העונש למורדים במלכות בבל והשכר לאלו שייכנעו לעולה.

2) עיינו בפסוקים ה ו-ט ובדקו כיצד מתאים הנביא את עולם המושגים של נבואתו לעולמם של הגויים.

ב. בפסוקים יב-טו פונה הנביא לצדקיהו. השוו בין דבריו על נביאי השקר בישראל (יד-טו) לדבריו על נביאי וקוסמי האומות (ט-י). מה נוסף כאן בתיאור חטאם ועונשם ומדוע?

ג. הנבואה השלישית (טז-כב) מופנית לכהנים ולעם, ובה מתבטא ירמיהו בחריפות נגד נבואות השקר על השבת כלי המקדש. מדוע מתמקד ירמיהו בנבואה שקרית זו דווקא? חשבו מה מסמלת השבת כלי המקדש, וכיצד סותר עניין זה את נבואתו של ירמיהו על גורל ממלכת יהודה וגולי בבל. ראו לקמן כ"ח,ג-ד.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"