לרדת או לא לרדת מהארץ?

יצחק הוא ללא ספק ה'צבר' הראשון בהיסטוריה, הילד הראשון שנולד כאן, דור ראשון להבטחת הארץ לאברהם ולזרעו. והנה, כבר הוא, שם פעמיו מצרימה ונדרש על פי דבר הא-לוהים להישאר בכנען: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ב).

לא פשוט היה כאן ליצחק, ראשית, הוא נשאר בארץ בשנות הרעב הדלות, רעב מפניו ביקש להימלט מצרימה. אך גם אחרי שנעשה, בברכת הא-ל, 'אדם גדול', בעל "מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה" (יד) הרי שהוא מעורר את קנאתם של יושבי הארץ הפלישתים, ונפתחת המערכה של חפירת הבארות וסתימתן. האם יצחק נשאר אדם אמיד בסוף ימיו?

הפרשנים נדרשים למרק העדשים האדום אותו מכין יעקב ולארוחה המיוחדת אותה מכין עשו לאביו, ומבקשים לגזור מכך תשובה לשאלה האמנם הרווחה שרתה בבית יצחק בערוב ימיו. כך או אחרת, מסתבר שסוגיית החיים בארץ והקשיים הכלכליים הכרוכים בהם, עלתה על במת ההיסטוריה בימי יצחק ומאז שבה וצצה, ואולי מעולם לא הרפתה מאיתנו. תהא זו נעמי ההולכת אחר בעלה לשדה מואב, יהודי דור החורבן שנטשו בעקבות הקשיים הכלכליים או אנשי העלייה השנייה שנצרבו בשמש הבוהקת בארץ ושמו פעמיהם חזרה, מערבה, כולם גרסה מוקדמת  של רבבות הישראלים שהעתיקו מגוריהם לברלין, ללוס אנג'לס או לניו יורק, חלק לא מבוטל מהם תר אחר הזדמנויות כלכליות טובות יותר. האם יש דרך יציאה מן המלכוד? אלה הדברים שאמר הרב בני לאו בהקשר זה:

"אני חי בתודעה אמיתית שמה שהיה הוא שיהיה... אנחנו חיים במערכת חיים מעגלית אני  מקווה שהיא ספירלית, ולא כל הזמן חוזרת על עצמה, אבל הדילמות מוכרות ולכן כשאני לומד אני משתדל לחדד את השמיעה כדי להבין אותנו" (הציטוט לקוח מתוך: "חכמים של בני לאו: מנהרת זמן אל הגמרא" צופיה הירשפלד, 19.2.2012 YNET )

הזמן הוא כנראה הרופא לא רק למכאובי הנפש אלא גם מקור חכמה ממנו ניתן לשאוב תובנות לשאלות הגדולות של ההווה. אז מה ניתן ללמוד מן ההיסטוריה היהודית על עליה, ירידה וקשיים כלכליים? את זה נשאיר ב'צריך עיון'.

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג