לשקוד על הדלתות?

המלה "דַּלְתֹתַי" במשלי ח', לד: "אשרי אדם שֹמע לי לשקֹד על דלתתי יום יום לשמֹר מזוזֹת פתחי", פורשה עד כה כצורת הריבוי לדלת רגילה, "הסובבת על צירים בפתח הבית" (מילון בן יהודה) אך משמעות הצירוף "לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי" נשאר סתום, וחז"ל דרשו "דַּלְתֹתַי" כדלתות בתי כנסיות ובתי מדרשות. פירוש זה התקבל על ידי הפרשנים המסורתיים, ובדרך זו אף הלכו חלק מהפרשנים החדשים. גם שאר הפרשנים המודרנים פירשו את המלה דלת בפסוק זה במשמעותה הרגילה.

לדעתנו, בפסוק זה ישנן דוגמאות נוספות למשנה הוראה במקרא, כלומר לאמצעי הסגנוני, שבו מעלה הסופר שתי משמעויות למלה אחת. בפסוק זה כיוון הסופר להוראה אחת, ואילו על פי התקבולת להוראה שנייה.

אנו מציעים, שעל פי ההקשר כיוון הסופר למשמעותה הנדירה של המלה דלת בלשון המקרא כדף כתוב של מגילה, משמעות המוכרת לנו מירמיהו ל"ו, כג: "ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יִקְרָעֶהָ בתער הַסֹּפֵר והשלך אל האש אשר אל האח, עד תֹּם כל המגלה על האש אשר על האח". משמעות זו גם מצויה בטכסט אחד מאוגרית, ובחרס 4 מלכיש: "כתבתי על הדלת ככל אשר שלח אדני אלי" (שורות 3-4).

ואילו בתקבולת כיוון הסופר למשמעותה הרגילה של דלת, והקבילה למזוזה, שזהו צמד רגיל במקרא.

נראה, שהמקור "לשקד" בפסוק זה משמש אף הוא במשנה הוראה, שכן השורש שק"ד בלשון המקרא הקלאסית מופיע, כבפסוקנו, במשמעות המקבילה לשורש שמ"ר (וראה תהלים קכ"ז, א; עזרא ח', כט). ואילו בלשון הבתר- מקראית משמש השורש בהקשר ללימוד - תורה או ספר. לדוגמה, בלשון המגילות הגנוזות: "והרבים ישקודו ביחד... לקרוא בספר ולדרוש משפט" (1QS סרכים, עמוד ו, שורה 7), ובצורה ברורה אף יותר בלשון המשנה: "הווי שקוד ללמוד תורה" (אבות, ב', יד). נמצאנו למדים, כי נצני הופעתה של משמעות מאוחרת זו קיימים כבר בפסוקנו.

לסיכום נראה לנו, שיש להבין את תחילת הפסוק כ'אשרי אדם שומע לי לשקוד על כתביי' כלומר: ללמוד תורה או את ספרות החכמה. לכן מן הראוי היה לתרגם מלה זו לפי הקשרה - "דַּלְתֹתַי" - העמודות הכתובות במגילה ולא על סמך התקבולת, שנועדה לקשט פתגם זה. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות